המקום של ג'וליאנה

אחת מהמתנות היפות שמודיעין נותנת לנו היא גבעת התיתורה.

מדובר בגבעה ענקית שיש בה מסלולי הליכה מסודרים . נן ואני הולכים בה מגיל אפס. לאחרונה כל פעם שאני לוקחת אותו מהגן הגבעה מפתה אותנו להיכנס אליה וללכת דרך השדה הביתה. כמו כשהיינו קטנים.

היום נכנסנו בין החיטה הגבוהה (כמעט בגובה שלי) ופגשנו דבורים, חיפושיות וחגבים וגם חרקים לא מזוהים אבל כמו שנן אומר: "לא חייבים לדעת הכול". ילד חכם יש לי.

ופתאום על השביל הפתעה: צב! נן ראה רק צבי ענק בגן החיות ובניגוד אלי שגידלתי לא מעט צבים כילדה.

הסתכלנו איך הצב מוציא את הראש ומלחך עלים, פה שולח רגל ושם עושה צעד קטנטן וזה היה כל כך מרתק. נן לא ראה צב קטן ונורמלי ואני לא ראיתי צב בסביבתו הטבעית. תמיד בארגז מוקף עלי חסה וגזר.

הצב נתן לנו השראה ובחרנו בשביל חדש וגילינו עצי אורן ענקיים (נן הזהיר אותי מזחלי התהלוכה, משהו הוא לומד בגן) ועצי שקד וכמובן שטעמתי את השקד כדי לגלות שהוא חמוץ אבל חמוץ אני אוהבת ומצאנו גם שרידים ארכיאולוגים ומערות קבורה (נן התאכזב ושמח לגלות שלא היו שם שלדים).

ואני שוב מודה לסבתי שלימדה אותי מגיל צעיר להתפעל מהטבע ולחקור אותו.גם מהטבע הפראי והלא מתורבת.  אני לא אשכח טיול שלי איתה גם כן סמוך לפסח בו עלינו על אוטובוס לא נכון וירדנו בשורש סמוך לירושלים ושם הלכנו קילומטרים בשדות. קיבלתי ממנה מתנה ענקית וזו יכולת ההתבוננות וההתפעמות.

קיבלתי ואני גם מעבירה אותה הלאה.