המקום של ג'וליאנה

הוזמנתי לצפות עם נן בהצגת ילדים רונן בארץ הסיפורים  (כמובן תמורת ביקורת שתגיע בקרוב) וזו היתה הזדמנות נהדרת ליום טיול של אם וילד בת"א או כמו שגבי מ"יש ילדים זגזג " אומרת -תלביב.

מה שאני אוהבת בתל אביב זה שאפשר ללכת שם לאיבוד ועדיין להרגיש בטוחים. הכי מהנה לטייל אותה ברגל (כשמזג האוויר מאפשר, כמובן)  וכשלא בטוחים שואלים אנשים את הכיוון הכללי (רק מישהי כמוני מסוגלת לשאול  מישהו מה הכיוון הכללי של הים), בכל פינה יש מקומות לשחק ולנוח וגם התחבורה הציבורית עושה רושם טוב מבחינת התדירות שלה (אם כי הצלחנו לתור את ת"א בלי תחבורה ציבורית בכלל)

טוב נתחיל מזה שאם מבטיחים לילד ארטיק עוד ברכבת הופכים את הילד לניג'ס. נוווו מתי כבר תקני לי את הארטיק? הבטחתי לנן שאחרי ההצגה.

ההצגה היתה במוזיאון ת"א שם היה פסטיבל ילדים מלא בדמויות מהאגדות בצבעים פסיכדליים. למזלי זה לא הקטע של נן ולכן לא נאלצתי לעמוד בתור לתמונה עם פיטר פן, שלגיה או הגמד של דן חסכן(דמות ידועה מסיפורי האחים גרים). היה נחמד לראות את הגמד (1.80) הולך לשירותים  ואיזה מיקי מאוס שוכב שבוז ומנסה בכוח להצטנן (נן לא הבין למה אני מגחכת גיחוכים מרושעים).

אחר כך הצלחתי לדחות את קניית הארטיק ולקחת את נן לראות כמה תמונות במוזיאון. מצאתי אולם ובו ציורים של אירועים שונים מהתנ"ך אז בחרתי כמה תמונות להתמקד בהן (לא דויד מחזיק את ראשו של גוליית, יותר משהו בסגנון אדם וחווה) . צייר גרמני אחד צייר את בת פרעה מושה את משה מהמים. בת פרעה של אותו צייר נראתה כמו איזו בוורית שמנמנה ומשה היה בלונדיני. משעשע.

אחר כך הלכנו לאכול הארטיק של angry birds נקנה (ונן קיבל ציפור שעוד אין לו והוא התייחס לזה כאל התגלות אלוהית וכל הזמן אמר שאלוהים הציל את חייו שהשאיר לו ארטיק אחרון מהסוג שרצה במקרר הארטיקים). והחלטנו שהולכים לים.

 כאמור המוזיאון הוא בשדרות שאול המלך ורק משוגעת כמו ג'וליאנה מאמינה שאפשר להגיע משדרות שאול המלך לים ברגל. לשמחתי נן משוגע הליכה ומראש החלטתי שבכל גינה ציבורית עוצרים להפסקה והשתעשעות וכך עצרנו בשדרות חן, הגענו לדיזנגוף ושם עלינו על הגשר לראות שמזרקת אגם הפכה לגוש בטון מכוער ואפור, עצרנו בסטימצקי והסתכלנו על ספר מקסים (ויקר כך שלא קניתי) שריכז איורים לספרי ילדים וגם גיליתי שרינת הופר כתבה ספר חדש. איכשהו הצלחנו לא לקנות כלום (ארונות הספרים בבית מתפקעים), המשכנו ובעיקר הסתכלנו על חלונות הראווה של חנויות מיוחדות. ואז הגענו לשדרות בן גוריון והרגשנו את הים.

הגענו לחוף המטקות. לא היה צריך  שלט שמכריז עליו כעל חוף המטקות כי קו החוף היה חסום כולו בשחקני מטקות(לא ראו חול מרוב אנשים) אבל נן רצה נורא לאסוף צדפים ואני רציתי לטבול את הרגליים אז תמרנו בין המטקות ואספנו צדפים ונרטבנו מהגלים (תזכורת, בכל פעם שנוסעים לת"א לקחת בגדי החלפה), אחר כך אכלנו פיצה כשרה לפסח והלכנו הלכנו הלכנו. בדרך שיחקנו במשחקים של נחש על מה אני מסתכל ונחנו על ספסלים ואז הגענו לכיכר רבין. שם הסתכלנו על הבריכה החמודה. נן עשה תרגילי קפואירה על הדשא והפחיד את היונים כהרגלו (עוד מברצלונה) . משם כבר קצת הסתבכתי אבל אז הגענו לרחוב דובנוב ושם שאלנו גברת נחמדה איך מגיעים לרכבת והיא הזכירה שיש בדובנוב גינה נחמדה שכדאי לבקר בה אז עשינו שם פינאלה ומהגינה ראיתי את מגדלי עזריאלי וזו נ"צ מצויינת.

אני חושבת שזה שהילד שלך אומר לך שאת האמא הכי חמודה בעולם ולא פעם אחת זה הסימן הכי טוב לכך שהיה יום מוצלח.

והתמונה של היום היא של טולוז לוטרק.