המקום של ג'וליאנה

הטבע כנראה משפיע לי לטובה על מצב הרוח. היום החלטנו לעשות פיקניק בפארק קנדה. הטבע היה יפהפה. וסה"כ הצפיפות הייתה נסבלת (אם כי היה מעצבן כתמיד לראות את כל הזבל שאנשים משאירים).

כשאני נמצאת בטבע אני שייכת לזן המתלהבים שקוראים לכולם לראות כל דבר שמצא חן בעיני וכך ראיתי לטאה ענקית.

גם טוליו ראה לטאה אחרת

ורק נן לא ראה.

הוא נכנס לקריזה מהחיים ולא הפסיק להאשים אותי ולהגיד שרק הוא לא ראה לטאה.

ואני החלטתי שימות העולם אני לא מתרגזת. ונן עבד קשה מאד כדי להרגיז אותי. הוא חסם את דרכי והתחיל להגיד דברים מעליבים.

ואני הלחנתי את כל מה שהוא אמר והוספתי לזה העמדה.

ואמרתי לנן שמותר לו להרגיש מה שהוא רוצה אבל טוליו ואני באנו לפה כדי ליהנות אז אנחנו נהנים מהטבע היפה וממזג האוויר הטוב והוא יכול לבחור אם ליהנות או לא.

אנחנו המשכנו ליהנות והוא המשיך להתעצבן ולנסות לעצבן.

ואני הצלחתי לא להתעצבן וטוליו צפה במחזה חצי משועשע חצי מופתע כי בדרך כלל אוהו כמה שאני מתרגזת.

חזרנו הביתה.