כל שנה מגיעים הסיפורים האלה מהשואה,
האנשים שחייהם נקטען בגילאים בלתי נתפסים
כל גיל הוא בלתי נתפס.
כל שנה מגיעים סיפורי ההשרדות הבאמת מדהימים
ותעצומות הנפש והטוב שבא שלוב ברוע.
ואני חושבת על הדברים במונחי חיים שאני מכירה מחיי
ואני חושבת על הילדים שלא הייתה להם ילדות
על הנוער שלא היו להם נעורים
ודווקא על האובדנים הקטנים אני חושבת,
קטנים יחסית,
על ילד שלא יכול ללכת לגן ולבית הספר,
על הצטופפות בלתי נסבלת של אנשים חסרי בית,
ועל כל כך הרבה אנשים שנשארו
לבד
ואני מרגישה כמה החיים שבריריים וכמה אנחנו מוקפים בטוב וכמה צריך לזכור את אלה שנמצאים במקום הלא נכון ובזמן הלא נכון.
ויסלבה שימבורסקה כתבה על המקריות המטורפת הזאת את "כל מקרה". אני מביאה פה את שני פלג שהלחינה את השיר.השיר הזה עושה לי צמרמורת.