היום ילדה אחת אמרה לנן בגן שילדה אחרת אמרה עליו שהוא הילד הכי מכוער בגן. במקרה שמעתי את זה והתחשק לי לתלות את אותה ילדה מהצמות. נן הגיב באצילות ואמר לה : "זה לא נכון" והלך לשבת במקום אחר רחוק ממנה.
אני יודעת שילדים אומרים הרבה דברים מעליבים אחד לשני ואני גם יודעת ש90 אחוז ממה שקורה בגן אנחנו לא יודעים. זה כאילו עולם מקביל ש ל ילדים שלנו כמבוגרים אין בו דריסת רגל.
אני יודעת שאסור היה לי להתערב ואכן אל התערבתי אלא התעלמתי. אני גם לא מתכוונת להעלותא ת זה בפני נן אלא אם הוא יגיד משהו.
אני גם יודעת שנן שלי הוא הילד הכי יפה בעולם.
אני יודעת שאני אומרת לו הרבה דברים טובים כל יום. כמה האו חכם ומוכשר ונפלא ויפה ואני מתייחסת נקודתית לדבריםש הוא עושה ואומר ובכל זאת כל זה לא עוזר מול אמירה מרושעת של ילד.
וכל זה לא גורע מהעובדה שאני מרגישה כאילו מישהו לקח את הביטחון העצמי השברירי משהו של הילד שלי וסדק אותו עוד קצת.
ואני לא מדברת על הביטחון העצמי השברירי שלי.