המקום של ג'וליאנה

 אחרי העצירה בcomillas המשכנו ל Potes שהוא כפר ימי ביניימי ציורי (אני חוששת שהרבה שמות תואר אין לי כאן). הדרך אליו יפהפייה והררית ולאורכה רואים מטיילים במגוון גילאים עם ציוד מחנאי כבד. תגידו מה שאתם רוצים אבל בעיני זה נפלא שגם אנשים ממש מבוגרים מטיילים בטבע. למעשה זו תרבות מאד מפותחת והטבע באיזורים אלה הוא עוצמתי מפתה ומזמין.

(אני לא סגורה עד כמה אני בנויה לתרמילאות כזאת אבל אני מאד מתפעלת ממנה)

הדרך ל Potes

Potes

Potes נמצאת ליד נהר הDeva וממש לאורכו יש הרבה בתים ומסעדות. בנהר זה גם גולשים באומגה. כך או כך מקורות מים וגשרים מאד עושים לי את זה.

בעודנו מטיילים ברחובות עם האבנים הבולטות ומעקמות הרגליים אך הציוריות אנחנו מגלים שגם אנשים שאינם תיירים חיים פה. וההוכחה לכך היא הדוור שנוסע בטוסטוסו.

כשרואים כל כך הרבה יופי רוצים לקחת הביתה  אז הסיכוי שניקח עציץ כזה ששוקל טון הוא אפסי אבל הצילום לא שוקל כלום. זו גישה שהנחתה אותי לאורך כל הטיול וכך חיסלנו סוללה נטענת וכרטיס תמונות אחד אבל הסתדרנו.

כמוש רואים פה השמש זרחה והיה מזג אוויר ממש תענוגי ואפילו הצלחנו להשרף קצת .

מראה פנורמית במקום כזה היא Photo Op מושלם.

וכאן גילינו את האוכמניות הכי טעימות בעולם. למעשה מצאנו אוכמניות רק שם.

ומשמאל גבינות מסודרות בצורת סמל קנטבריה. אותן לא קנינו.
 

הגענו לאומגה. ישבנו לתומנו באחד מבתי הקפה לתיירים. בשולחן לידנו ישבה משפחה אנגלית. הילד שלהם בגילו של נן נתלה על המעקה (שמתחתיו נהר) בצורה שכמעט עשתה ללבנו הפולניים התקף לב אבל להוריו זה ממש לא הזיז. בשלב מסוים הילד ביקש לעשות אומגה וכך אנו צופים במחזה המבעית של אב וילד זעיר (הנקודה הצהובה מצד ימין היא הילד) עושים אומגה ולא פעם אחת מעל לנהר. התיאוריה שלי הייתה שההורים העדיפו שהילד יסתכן עם ריתמה ולא בטיפוס חופשי על הגדר. סובלימציה קוראים לזה.

הילד להפתעתנו יצא חי (בינתיים) מניחים שאולי יטרוף אותו דב בקמפינג האתגרי שיעשו אח"כ. או שלא, בכל זאת מדובר באירופאים עמידים לסכנות.
.

לא בתמונה המגדל ימי ביניימי שבו הייתה תערוכה על ה Beatas ספרי מוסר מאויירים שכתבו נזירים ממנזרים באיזור במאה ה 16. התערוכה נעשתה כך שלצד הספרים העתיקים מוצגות המחשות של גן העדן והגהינום וכשמגיעים לכוך בו מוצג הגהינום שומעים רעמים מתגלגלים (זה היה החלק הכי מבדר כי כל מי שהגיע לשם קפץ בהפתעה מהרעש)

וחוץ מזה היה שם פוחלץ ענק של דוב לצד תיאורים על אמצעי הציד השונים כי כנראה שזה היה תחביב נפוץ.

הצטיידנו במזכרות כתיירים מצויים וחזרנו לאוטו בדרך לדרך מלאת הסיבובים לסנטנדר.