המטרה העיקרית שלשמה נסענו לבילבאו היא מוזיאון גוגנהיים. אני אוהבת מוזיאונים וטוליו מקבל פריחה ממוזיאוונים בעיקר כי אין בנמצא כיסא לשבת אבל האהבה שלו אלי גרמה לו לשלב את בילבאו בסיור.
ההגעה לבילבאו הייתה החלק המבאס של הטיול כי ירד גשם זלעפות , הכניסה לעיר מלאה בהרים ירוקים ויפים ובמפעלי תעשיה מזהמים ובמנהרות לא נגמרות. הגענו קצת מבואסים למלון כדי לגלות שהחניה הזמנית ליד המלון תפוסה וכך נאלצנו לחנות במקום של חניה בתשלום עם כרטיסים שכמובן לא היו לנו ואני נשארתי באוטו לריב עם פקח כשיגיע (לפחות היה לנו מזל ולא הגיע) וטוליו הלך לסדר את העניינים. אחר כך הכניסה לחניה הייתה עינוי רציני וחסמה רחוב שלם. הפתעה, גם בספרד יש נותני עצות וחכמולוגים.
טוליו אגב פחד פחד מוות לדפוק את האוטו בחניה כי בולנסיה זה קרה לו רגע לפני שהחזיר את האוטו.
טוב, בסופו של דבר הגענו למוזיאון הגוגנהיים . (אחרי ארוחה אנינה בביסטרו צרפתי שכללה אפילו יין)התמונה פה היא אגב מהבוקר שאחרי כי אז הבניין נראה יפה במיוחד.
ליד המוזיאון יש כלב (קצת מוזר) שעשוי מפרחים
המוזיאון עצמו היה קטן משציפיתי וכלל שלוש קומות. הייתה שם תערוכה יפה באמת של דייויד הוקני כך שיצאתי מרוצה. גם טוליו נהנה מזה שבכל זאת נשארו לו רגליים לאחר הביקור במוזיאון.
אחרי המוזיאון הלכנו לרכבת הקלה שלהם. פסי הרכבת שם מלאים בדשא שלמרבה הקנאה צומח באופן טבעי מזכיר לי את הספר הגן הסקרן
קצת שיטוט במרכזי קניות הוביל אותנו לגילוי איך אומרים חירום בבסקית. רמז זו המילה ראשונה
יציאת חירום בבסקית. שפה לא פרקטית במיוחד ככל הנראה
במרכז העיר אנחנו מגלים חנות בגדים עם שם מיוחד. בישראל זה לא היה עובד.
שימו לב לשלט האדום.
תחנת הרכבת הישנה. אח, תחנות רכבת אירופאיות זה משהו מדהים שמצטלם כל כך יפה.
הסתובבנו בעיר העתיקה וקינחנו בצ'ורוס וצ'וקולטה .
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
