המקום של ג'וליאנה

(חשבתם שגמרתי עם ענייני הטיול, טעיתם בגדול. צפו לעוד כמה פוסטים)

דונוסטי (סן סבסטיאן) היא אחת מהערים הכי יפות שהייתי בהן. היה בה משהו שהזכיר לי את ריו. אולי השילוב של ההרים והמפרצים והים. יש בה הרבה קסם למרות שמדובר בעיר נקיה ותיירותית מאד  ולפעמים יש לי קצת בעיה עם ערים תיירותיות כי הן מרחיקות מהחיים האמיתיים. עם זאת בגיל מסויים כשאתה עמוק בחיים האמיתיים של חובות אתה לומד להעריך את הבריחה שהעיר מציעה לך.

ביומנו השני  בדונוסטי גילינו שחגיגות סן פרמין שמתקיימות בפמפלונה (מרחק שעה נסיעה) זולגות גם לכאן. פסטיבל  סן פרמין מתרחש במשך שבוע וגולת הכותרת שלו היא ריצה ברחוב של פסיכים ביחד עם שוורים. כן, זה מה שתמיד מראים בחדשות. לגמרי לא כיוונו את הטיול לפסטיבל אבל ככה יצא.

(ספוילר, לא היינו בריצת השוורים וקשה לומר שאני מצטערת על כך)

הפסטיבל כולל בובות ענק מרקדות ואנשים שולבשים מסכות ראשים ומחזיקים בידם מעין בלון. למה משמש הבלון, ובכן הבלון משמש ככלי להחטיף לעוברים ושבים. ובעיקר מי שנהנים מעניין הבלון הם הילדים שפעם בשנה מותר להם להחטיף למבוגרים.

זה התחיל מהראשים. החבר'ה עם הראשים לובשים תלבושות בסקיות מסורתיות שכוללות ברט שחור לגברים ומטפחות לנשים.

והנה בובות הענקים. לא להתבלבל, יהיו גם תמונות של בובות הענקים בפמפלונה. אגב פה בדיוק החמצנו את הריקוד.

והנה מסכות הראשים שימו לב מה יש לו ביד.

איך שראיתי אותם בלבלתי לטוליו במוח שאני רוצה להכנס לתוך החגיגות ולחטוף מכות. הוא פחותא הב את הרעיון אבל אני סיכנתי את עורי לכבוד פריימים טובים ונכנסתי לתוך ההשתוללות שכללה כמה בני נוער עם מסכות ראש מצוידים היטב.

עוד דקה תבוא המכה.

בפמפלונה לא חטפתי ככה.