חשבתי על נושא השיעורים והחלטתי שאני חייבת קצת להרפות.
כן, לעזור לו לסדר את הילקוט אבל לזוז הצידה ולתת לו לעבוד.
כן לבדוק מה היו השיעורים וכן להסתכל במחברת אבל לתת לו לבחור את הזמן לעשות אותם.
היום למשל היה לו חוג מיד אחרי הצהרון. היו לו שיעורים שלמעשה היו דברים שלא הספיק בכיתה. אמרתי לו שהוא יכול לבחור אם לעשות אותם היום אחרי החוג או מחר אבל הבהרתי לו שהוא יצטרך לעשות אותם.
כשחזרנו מהקפואירה וההסתובבות שאחרי הזכרתי לו ללמוד להכתבה. ואז ראיתי שהוא כותב בסדר גמור ושהוא מוכן וגם מנסה לעשות דברים שלא נדרשים ממנו.
ואז קלטתי. הילד שלי בנוי עם מנגנון שמתמרד נגד משימות מוכתבות. אם הוא יקבל חופש ללמוד ללא משימות הוא יעבוד נהדר. למשל הוא יכתוב מילים שבא לו לכתוב ולא מילים שהוא חייב. הוא יצייר תפוח בסגול כי בא לו. הוא לא יהיה נער הפוסטר של הכיתה ולא בטוח שהציונים שלו יהיו משהו שכדאי למסגר אבל הילד מסוגל ללמוד כשמעניין לו ללמוד.
זה הרגיע אותי מאד. חשבתי על זה שאני אעזור לו להתמודד עם דרישות המערכת אבל לא אפעל מתוך פאניקה שהילד לא עושה את מה שמצופה ממנו. נמצא את הדרך שלנו להסתדר.
אני רק מקווה שאזכור את זה בכל פעם שהמשימות המעיקות של בית הספר יזללו לנו את אחר הצהריים.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
