המקום של ג'וליאנה

גם ספרנית יכולה להינזף ע"י ספרנית בספריה הציבורית כיוון שאיחרה מאד בהחזרת ספרים.

למעשה התחלתי להבין אנשים שמאחרים בהחזרה. בהתחלה את מאחרת קצת ואז את מרגישה שיש תחושה של חוסר נוחות בלהגיע לספריה ואז את מחכה עם זה עוד ועוד ואת רואה את הספריה מחלון הבית שלך מסתכלת בך במבט מאשים ואז את אומרת: לא עוד! הילד עוד מעט מתחיל לקרוא ואני רוצה שתהיה לו חוויית ספריה כמו לי.

ואז אנחנו מגיעים לספריה ואני מורידה ראש ומתנצלת והספרנית ממשיכה לנזוף . אני מכירה את הצורך הזה להרגיש שהקורא הסורר עדיין מכבד את הסמכות שלךושל הספריה ואז אני ממשיכה להתנצל כי אני גם יודעת שקוראים שלוקחים אחריות מתקבלים ביתר אהדה. והיא מזהירה שניזהר במיוחד עם ספר הילדים כי הוא חדש.*

ואנחנו מגיעים הביתה ומגלים בספר הילדים החדש שני דפים קצת קרועים.הם היו שם קודם. נשבעת!!!

פחד אלוהים!

*וכך באחת הפכנו לסוג של פרסונה נון גרטה בספריה. ייקחו המון ביקורים כדי לכפר על כך.

כמדיניות אני נותנת לנן לבחור את ספריו ובמקביל אני בוחרת לו ספר שנראה לי טוב. את הדרעק אני מקריאה לו בספריה (דורה ודייגו) ואת הספרים האיכותיים אנחנו שואלים.

אני מקריאה לנן את דורה כולל "לאן הולכים מכאן" ולפתע אני מגלה שיושב לצידנו עוד ילדון בן שלוש ומקשיב ברוב קשב. ואז כשאמא שלו קראה לו אז הוא עונה לה: "אבל אני רוצה לראות!"

לקח לי שניה להבין שהילד מתייחס להקראה שלי כצפיה בתכנית דורה.

המורה של נן ממליצה תירגול בקריאה ואני פיתחתי הרגל לתת לנן לקרוא את הכותרות של הספרים ומילים שבולטות בגודלן מהספר. לפעמים הוא מצליח יפה ולפעמים מתקשה (כשיש שם אותיות ניקוד שעוד לא למד).זה בכל זאת כיף לראות שהוא נהנה מהאתגר.