המקום של ג'וליאנה

בינתיים נן לא מראה סימני חרדה. אחרי שחזר מבית הספר עם שאלות עניתי לו כמיטב יכולתי. השאלות התרכזו בדברים פרקטיים כמו השאלה איפה חדר הביטחון שלנו(רווח לו שזה החדר עם המחשב והמשחקים). הוא סיפר שהיו ילדים שראו טילים והוא גם הבין יפה את עניין כיפת הברזל.אני מרגישה שבית הספר עשה פה עבודה יפה ודיברו איתם על עניין המלחמה בלי להפחיד אותם.

היום חוויתי לראשונה אזעקה. למעשה בקושי שמענו אותה ולא הרגשתי בכלל תחושת לחץ אלא סוג של משימתיות. רק במרחב המוגן בו הצטופפפו חיילות מהקורס למורות חיילות וסטודנטיות ערביות וכולם היו שקועים בסלולריים שלהם. בחורה אחת חרדה לבנה שהיה בהסעה והרגשתי בעיקר אמפתיה לחרדה שלה . אחרי כמה דקות יצאנו.

בערב גיליתי לחרדתי שטוליו נהג בזמן האזעקה אם כי הוא הצליח להגיע למרחב המוגן בסביבה.