המקום של ג'וליאנה

מעצבן, כתבתי פוסט אחרי משבר כתיבה קטן שגרם לי להתרחק מהבלוג והפוסט לא נשמר.

טוב נתחיל בסתיו שלאחרונה משמח אותי. אני אוהבת להסתכל על העננים ומגלה איך השמיים מצליחים להפתיע אותי במראות מגוונים. בכלל כל הסביבה משתנה לי מול העיניים. משהו בדינמיות הזאת של הטבע מאד מדבר עלי. גיליתי שגם טוליו אוהב להסתכל על העננים ולחפש בהם צורות.

אני מזמן נכנסתי להתפקיד המזינה של הבית. הבישול הפך אצלי לאמצעי ביטוי יצירתי אם כי מוגבל משהו תזונתית (אסור לי לבשל עם מלח וגם לא שמן מדי, עניין המלח מתסכל אותי). דווקא לאחרונה היו לי כמה יציאות חביבות. הכנתי פלפלים ממולאים ומרק עדשים וכן ריבת חצלים סינים(חצילים שנראים כמו קבנוסים). הריבה הראשונה שלי שיצאה בסוף גושית ובלתי אכילה אבל זה היה ניסיון משעשע.

אני מבשלת בלי מתכונים כמו הסבתות מהמיתוסים. גיליתי שכשאני מבינה את ההיגיון של המנה אני יכולה לאלתר.למרק העדשים הוסםפתי לראשונה לימון פרסי. אולי דווקא ריבות אני צריכה להכין עם מתכון.

נזכרתי בתקופה שגרנו יחד לפני בוא הנן. אז בקושי בישלתי. טוליו היה הבשלן.עכשיו אני כל כך עמוק בתפקיד שטוליו מתפקד רק כסו שף (אם אני לא חותכת בצל, במקרה כזה הוא נס על נפשו).

הלכנו היום לבריכה וגם לסרט. בבריכה ראינו ילד עם שיתוק מוחין שבעיקר צעק. נן ישר תהה לגביו ולי לקח קצת זמן אבל בסוף הסברתי לו שלילד כנראה לא הגיע מספיק חמצן למוח כשנולד מה שעושה אותו מוגבל גופנית ויכול להיות שהוא צועק כי נתפס לו שריר וזה מאד כואב (זכרתי משהו על טונוס השרירים הגבוה) זה סיפק אותו והוא אמר לי שהוא שמח שהוא ואנחנו בריאים כי נראה לו שלילד הזה יש חיים קשים.אמרתי לו שגם לילד הזה יש רגעים שמחים והורים שמטפלים בו במסירות ואולי גם חברים. אבל נכון שחייו קשים יותר.

 ראינו היום את הסרט שומרי האגדות מה שהבוביל את נן לתהות אם יש פיית שיניים או לא. אנחנו בזמנו מכרנו לו את הסיפור של העכברון פרס אבל בסרט הייתה פיה. נן תהה אם היא נראית כך במציאות. אמרתי לו שאולי כן ואולי לא ואז הוא שאל אותי אם היא נותנת מתנות כי הוא לא רוצה מתנה. הוא לא רוצה להיות כמו כולם. אמרתי לו שאעדכן אותה. אחר כך הוא התחרט וביקש לקבל את המתנה ממני ולא מהפיה.

כך או כך בינתיים כל שיני החלב שלו בפיו.