המקום של ג'וליאנה

החלום הגדול של נן הוא לראות שלג. אתרע מזלו ומגיל חצי שנה הוא מודיעיני מה שאומר שהוא לא ראה ולו פתית שלג.

היום מרוב חשש מהתקעות בשלג טוליו ואני ויתרנו על יום עבודה ונהנינו לנו מקניות רגועות לסופ"ש וארוחת בוקר מפנקת. ואחה"צ פתאום עלה במוחי המטורף רעיון: נוסעים לירושלים.

לרקחנו את נן מבית הספר והוא התרגש מאד ושמח למרות שניסינו להוריד את רמת הציפיות שלו כי היינו כבר מורגלים ב"שלגי אכזב"  . בהתחלה תכננו להגיע עד גבעת זאב אבל לאכזבתנו גילינו שיש ברד וקור אימים אבל שלג אין. המשכנו עד שכונת רמות ושם החלטנו לשבת בבית קפה על שתיה חמה ולחכות לשלג. כשנן פשט את המעיל גילינו למרבה האימה שרק גופיה לגופו. את השכבה השניה הוא שכח בצהרון (כשאספתי אותו הוא כבר היה לבוש במעיל) אז גם קנינו לו סווטשירט פליז מחמם  ואז התחיל השלג. נן התרוצץ בשלג כאחוז אמוק בפה פתוח כי למעשה חלומו הגדול היה לאכול שלג. הוא היה מאושר וטוליו היה מבועת מפוטנציאל ההתקררות הגבוה וההתקעות ואני עמדתי בשלג מאושרת כילדה.

בסופו של דבר השלג פסק והחלטנו לנסוע בחזרה למודיעין.הנסיעה הייתה סבירה. נן שר כל הדרך  "אני ראיתי שלג" והיה מאושר.

אני הרגשתי שזה היה מעט שלג ולא העביר את החוויה האמיתית של השלג שמשנה את כל הסביבה . משלחמת שלג וכו'. נן לעומת זאת היה מסופק מאד והרגיש שחלומו התגשם.

ולגבי החלום שלו לאכול שלג, טוליו שאל מאיפה הרעיון המזעזע הזה (הוא חשב על פוטנציאל ההתקררות הגבוה)ונן אמר שהוא זוכר שסיפרתי לו שאני הייתי אוכלת שלג. מסתבר שהזיכרון שלי הפך לחלק גדול מהחלום שלו ואני אפילו לא זכרתי שסיפרתי לו את זה.

[מסתבר שגם בגיל 37 אני אוהבת לעמוד בשלג, לאכול חמציצים ולעשות דברים בלתי הגיוניים אחרים]