המקום של ג'וליאנה

עברתי יום שכולו מתיקות עם נן. אפשר לומר שגיליתי צדדים מקסימים בו ואני מאוהבת בילד שלי כמו שמזמן לא הרגשתי. אני הרגשתי שהסוד היה שמראש הייתי מוכנה להקדיש את תשומת הלב שלי לו בכל פעם שיבקש. הקראתי לו ספרים ושמענו מוסיקה ברזילאית ושטפנו יחד כלים. הכנתי לנו ארוחת בוקר מפנקת של חביתות וגבינה ועגבניות והוא כל כך נהנה מזה שרצה עוד חביתה. להפתעתו לא כעסתי שהוא שבר ביצה אלא שיבחתי אותו על עצמאותו. וככל שאפשרתי לו יותר עצמאות הוא היה יותר מתמסר, מבין וכיפי.

לא מיהרנו לשום מקום, לא היינו לחוצים, הקדשנו זמן לכל דבר ביחד ולחוד (צבעתי היום את השיער).

זה היה יום פשוט בלי אטרקציות מחוץ לבית ובכל זאת איזה קסם של יום.

והפוסט של אמא מקצועית  הזכיר לי את הרצון שלי ליצור אצלו זכרונות ואני חושבת על כל הזכרונות הקטנים שלי מהילדות וכמה דווקא הדברים הפשוטים שבשגרה הם שזוכרים והנה אולי הוא יזכור משהו מהיום הזה. את טעם הקציצות שאפשרתי לו לטעום לפני שטבלו ברוטב, את סלט הבננות והתותים שחתכנו יחד, את הסיפורים שהקראתי לו במיטה  הזוגית שלנו כחלק מפינוק הבוקר ואולי את הביצה הראשונה ששבר בעצמו שגרמה לו להרגיש כל כך שמח ובטוח ביכולותיו.

התחושה שלי הייתה כאילו מיתר האימהות שלי היה מכוון במדויק היום.