במערכת הבחירות הראשונה בחיי נן הוא היה בטן, בשניה הוא היה ילד בן שנתיים ובמערכת בחירות זו הוא בן שש וחצי ומודע מאד לסביבתו.
הלכנו מוקדם בבוקר לקלפי להצביע. טוליו עבד בתור מזכיר קלפי ואני תכננתי לנן יום כיף משולב כמובן באירוע ההצבעה (שלא תועד צילומית כי אני פארשית). גם הזיכרון הראשון שלי מהבחירות נע סביב גיל שש.
נן נכנס איתי מאחורי הפרגוד וכילד קורא הוא קרא לעצמו בקול רם את הפתק ששמתי מה שקצת פגם בחשאיות הבחירות אבל היה מאד משעשע. אחר כך הוא שילשל את המעטפה לקול מחיאות הכפיים של אנשי הקלפי.הסברתי לו שאין דרך אחת טובה ושכל אחד בוחר להצביע למפלגה שהולכתבדרך שהוא מאמין שהיא הכי טובה ושלרוב הפוליטקאים יש כוונה טובה גם אם אנחנו לא מסכימים עם הדרך שלהם.
אחר כך החלטתי החלטה "מקורית" לנסוע לתל אביב ליום כיף עם נן. ביקרנו במוזיאון ארץ ישראל בעיקר כדי לראות את הסרט על אסטרונאוטים בפלנטריום. מסתבר שזו הייתה חוויה חושית חזקה מדי לנן והוא די סבל מהסרט. הוא היה בטווח הגילים הנכון אבל עדיין מהצעירים. אח"כ החלטנו לנסוע לנמל ת"א ושם היה זוועה. המון אנשים ודוחק ונן היה עייף. אכלנו פיצה וגלידה באייסברג וחזרנו ברכבת עמוסה בני נוער וצוטטנו לשיחה של שלוש חברות מהתיכון שהחזירה אותי לתקופה בה אני הייתי חלק מחבורה צוהלת ורועשת כזאת. היה נחמד לגלות שגם בגיל הזה יש תבוניות. מה שמצחיק היה שגם נן גילה עניין בשיחה והקשיב בדריכות. אח"כ נן אמר לי שהוא פחד מהאיש שישב לידו כי הוא חשד בו שהוא הולך לגנוב לו את הסוכריה על מקל שהייתה לנו בתיק ולכן היה דרוך אבל גם הקשיב לשיחה כי היא הייתה מעניינת. אני תוהה מה הוא הבין מהשיחה.
היה מתיש מאד כל הנסיעות וההמולה סביבנו כך ששמחנו לחזור הביתה ומצד שני אני יודעת שאם לא הייתי מתכננת לו יום כיף הייתי מרגישה סוג של החמצה.
אבל תל אביב הייתה קצת יותר מדי בשבילנו. אני חושבת שיום כיף אמיתי הוא כזה בו כולם בעבודה ורק אנחנו מבלים אבל זה לא הכי מסתדר עם המציאות.
ובעניין הבחירות אני אוהבת את תחושת התקווה המעורבת ביאוש שיש אחרי הבחירות. יש דברים שלא משתנים אבל יש גם דברים שכן ותחושת השינוי או התקווה לשינוי זו התחלה של משהו.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
