המקום של ג'וליאנה

חגים:

אני עובדת במקום שעובד בצורה מאד מסונכרנת עם לוח השנה והילד שלי במערכת החינוך ובכל זאת מפתיע לגלות עד כמה פורים קרוב. וזה שכבר שבועיים מקבלים עם העיתון קטלוג תחפושות שהילד יודע בע"פ זה לא מרמז משהו?

כביסה:

לפני רגע כיבסתי ובכל זאת חסרים לילד מכנסיים, יש למישהו הסבר?

בית חם:

כמה שלא אתכונן אני חותמת על כך שאני ארגיש לא מוכנה כשזה יקרה.

מטלות מבית ספר:

המורה שולחת הודעה שבועית לגבי מטלות השבוע הנוגעות להורים ועדיין אני נזכרת ברגע האחרון שצריך להביא דברים.

זמן:

אולי ההתעקשות שלי להרגיש שיש לי שפע של זמן היא זאת שגורמת לי להיות מופתעת שאין לי זמן בכלל.

 ואני שואלת את עצמי אם זה כל כך רע להיות מופתע. הרי במצבים שמחייבים התכוננות הסבל שלי נמשך הרבה יותר זמן מאשר אם אני מופתעת ועובדת בלחץ נקודתי.

ואני מרגישה את כובד האחריות של לחשוב כל הזמן על כל הדברים שצריך לדאוג להם ואני לא מוצאת להם זמן מתאים.