אני נמצאת בנקודת זמן מוזרה כזו בה יש לי תכניות ורצון לשנות דברים מסוימים בחיי ויש לי גם את הכלים לעשות את אותו שינוי. חסר רק הצעד הראשון של לעשות והמוכנות להשקיע וגם לוותר על דברים מסוימים לטובת הדבר החדש.
אז למה כל כך קשה לי לוותר אפילו אני יודעת שהשינוי יביא איתו דברים טובים בשבילי.
אני מספרת לנן את סיפור הארנב והצב באילתור חופשי. בסיפור אני מדגישה עד כמה הצב היה בטוח שלא ינצח ובכל זאת הרגיש שהוא חייב לתת לעצמו הזדמנות לעשות עד הסוף.
קראתי את סיפורו של הבחור שנכשל במבחני התיאוריה 107 פעמים וכל מה שחשבתי היה: וואו, הבחור הזה ניסה 107 פעמים!
ויש בי את הקולות הפנימיים שמדברים על החשש מכישלון ויש גם פחד אמיתי משינוי.
הרגל הוא סוג של עוגן רגשי בחיים. גם הרגל רע ואפילו הרגל שסובלים ממנו ממש.
ואני צריכה לבנות לי עוגנים חדשים.
כרגע אני גם הארנב השאנן וגם הצב העקשן.