אני בטוחה שכתבתי את זה כאן בעבר אבל אני מכורה לים. השילוב של עוצמה ורוגע, הריח המלוח הנפלא שלו והכחול הרב גוני.
וביום הולדתי קיבלתי הרבה ים.
כששמעתי את התחזית לטווח רחוק וגיליתי שיום הולדתי יהיה סוער וגשום הרגשתי קצת מאוכזבת כי הייתי בטוחה שלא נוכל לטייל בגשם. ובכל זאת לא רציתי לדחות את הטיול. רציתי לחגוג את יום הולדתי בתאריך (שנפל על סוף השבוע) והחלטתי שאני חוגגת ולא משנה מה ונותנת לטבע להחליט בשבילי את אופי הטיול.
כל המקומות שרציתי שנבקר בהם היו מקומות פתוחים.
הגענו לעכו. היה מעונן וחמים ואף טיפה לא ירדה. טיילנו בעיר העתיקה להנאתנו וכה הופתענו לגלות ששעתיים קודם היה מבול.
הגענו לצימר המופלא בבצת. התאהבתי בגינה השופעת ובפסלי הקרמיקה שבעלת הצימר עשתה בעצמה . לא ירד גשם אז בילינו בחוץ על הערסל וטיילתי גם במטעים בסביבה והיה פשוט נפלא.
בלילה ברקים ורעמים ומבול. בבוקר יום הולדתי היה סוער במיוחד אבל המרפסת הייתה מקורה וכך מצאתי את עצמי מתחברת עם הגשם. כוס חליטה ביד. האוויר נקי והעלים הרטובים משרים קסם מיוחד. וכל כך נהניתי מהרגע הזה עם עצמי (טוליו ונן לא הוציאו את האף) ועם הטבע. המחשבה שעלתה לי בראש הייתה "בדיוק כך רציתי)
החלטנו להיות אמיצים ולנסוע לראש הנקרא. לי זה היה ביקור ראשון שם וכבר ידעתי שאוהב את המקום. חששתי נורא שהגשם יבטל לנו את התכניות אבל בשנייה שהמכונית עצרה באתר פסק הגשם.
הגשם והרוח סידרו לנו מופע סוער במיוחד של הים. טיילנו הרבה והתחיל לטפטף בנקודה שמיצינו את האתר.
חזרנו למכונית ונסענו בגשם סוער במיוחד. ואז טוליו אמר לי : "לא רצית לבקר בגנים הבהיים בעכו? יאללה בוא ניסע לשם. נסענו. אני קצת סקפטית וטוליו אומר לי שהוא מוכן להפוך לבהאיי אם הגשם יפסק כשנגיע.
ובכן, טוליו היה הופך לבהאיי לו היו מקבלים לשורותיהם ישראלים. הם לא מקבלים וכך הוא נשאר יהודי.
טיילנו בגנים הבאהיים. כעקרון אסור להכניס לשם נשק אבל מטריה שהופכת לחרב אור דמיונית כנראה אפשרית מבחינתם. זו הפרשנות של נן להתנהגות מכבדת(למרות אזהרותינו).
הגשם התחיל כמובן כשהגענו למכונית.
אכלנו במעדה איטלקית מעלפת ביסעור וכמובן שאז ירד מבול.
חזרנו הביתה שמחים מרוצים ושמנמנים ביותר.
היה מעולה!
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
