המקום של ג'וליאנה

בהשראת רחלי שכתבה על כך שבגיל 34 (ילדונת!!!)נמאס לה לחשוב מהם הדברים הנכונים לאהוב ולפשוט לאהוב את מה שהיא אוהבת בלי להתבייש. מאד התחברתי.

אני אוהבת קפוארה. אני יכולה להסתכל שעות על אימוני קפוארה ולשמוע מוסיקת קפוארה. אני כל כך מאושרת שנן (בינתיים) נתפס לעניין.

אני אוהבת לאכול תותים מהעץ.

אני אוהבת לרקוד בחתונות. משום מה נהנית יותר מריקודי מעגל. אוהבת מוסיקה מקפיצה, פלמנקו, גנגנם סטייל (זה היה קשה לכתוב את זה) וסמבה. חבל שאני מבינה את המילים הכול כך מטומטמות לפעמים אבל זה לא באמת אכפת לי.

יש לי קואורדינציה איומה אבל זה ממש לא מפריע לי לרקוד כשבא לי.

יש לי ידיים שמאליות ומצד שני אני כל כך מתפעלת מיופי ומיצירתיות וגם עובדת במקום שאמור לפתח אצל גננות את הפתיחות ליצירתיות ולעשייה ואני מוצאת את עצמי לומדת דברים מעצם העבודה שם. אני חושבת שבשנה האחרונה הפסקתי לפחד מלעשות בלי לחשוב על התוצאה הלא מושלמת.

למדתי מסבתי להתפעל מיופי, במיוחד מהטבע. אני כמוה מנסה להסב את תשומת לבו של נן לדברים יפים שאני רואה.

אני אוהבת את חנויות הסבון והטיפוח. בעיקר בגלל ההנאה שבלהשתמש בסוג פילינג שאני לא מכירה ולרחרח את עצמי שעות אחר כך.

אני אוהבת לאפות והג'וק הרציני שלי הוא לשנות כל מתכון שאני רואה.-מושלם ככל שיהיה.

אני מעדיפה תחושת קור מאשר תחושת חום.לכן ברגע שהיה כתוב בעיתון שהאביב התחיל אני באה לעבודה ומגלה באיחור שכולם עם מעילים ואני עם חולצה קצרה. אני נהנית לשתות משקה חם בסביבה קרה.

אני אוהבת לחתוך בסכין יפנית. זה נותן לי תחושה של חשיבות מקצועית בעיקר כשאני לא חותכת את האצבע.

אני אוהבת אסתטיקה יפנית. יש משהו במינימליזם היפני שמדבר אלי דווקא כי אני לא מינימליסטית.

אני אוהבת מבטאים אצל אנשים. במיוחד מבטא דרום אמריקאי. זה תמיד מסקרן אותי לשמוע כבר בדיבור של האדם שיש לו סיפור.(כן, זה הדבר הראשון שמשך אותי אצל טוליו. המבטא).