המקום של ג'וליאנה

יש משהו סותר בתפיסת החופש שלנו. החופש נתפס כמין חלל עצום שחייבים למלא בתכניות וסידורים. כשאנחנו מתכננים נופש אנחנו בודקים מקומות ויכולים לפסול מקומות בגלל שהם לא תואמים את הפנטזיה שלנו על איך מקום נופש צריך להיראות וזאת למרות שאנחנו רואים את התמונות הכי מחמיאות באתרים, ללא אנשים, ללא ליכלוך וללא צעקות. אז אנחנו מתלבטים ובוחרים ואז מגלים למרבה הגיחוך שנורא נורא מאוחר. כולם כבר תפסו הכול ובסוף מצאנו גם פיסת נופש לעצמנו שתתאים לדרישותינו הילדותיות והצנועות יחסית ואנחנו מרגישים את ההקלה הזאת.כמו אחרי שבחרנו את הדירה שלנו. עכשיו אותו צימר יהיה "שלנו" לערב אחד וניצוק בו את זהותנו בעצם היותנו בו.

ואז אני חושבת, האם חופש אמיתי הוא לא צריך מעצם הגדרתו להיות חלל זמן פנוי שנחליט באופן נקודתי כיצד למלא אותו?

מהו חופש בעיניכם?