המקום של ג'וליאנה

מחפשת השראה. מנסה לכתוב בלי השראה כי מבינה שההשראה לא תמיד תבוא אלי ויכול להיות שיצא לי פוסט גרוע ומשעמם וללא תגובות כי כמה תגובות כבר אפשר לכתוב על כלום אבל בכל זאת כותבת על הישיבה הזאת מול המחשב והידיעה שאני פשוט רוצה לכתוב אפילו אם זה על כלום. סיינפלד כתב סדרה שלמה על כלום (ומוצלחת) ואני חושבת שאולי הכלום לא מוערך מספיק. אולי אנחנו כל כך רגילים ללא חלל במשהו שאנחנו לא יודעים להעריך את האיכות שבחלל שבשתיקה שבדף הריק שבפוטנציאל למשהו.

ולמה תמיד כשאני כותבת על משהו שמעורר בי אי נוחות אני עוברת ללשון רבים? האם אני זכאית לכתוב בשם אדם נוסף ?

נן אוהב לקחת שמות של ילדים ולהמציא להם מילים מתחרזות. זה לפעמים מנג'ס ואפילו יכול להעליב אבל קלטתי שזה מין צורך משהותי שלו כחלק מהאהבה שלו למילים ויכולת ההמצאה שלו אז ננתי לו פנקס שיכתוב בו מה שירצה. הוא מילא כבר חמישה דפים.

שלושה אוהבי מילים בבית אחד.