לא בתוך תבנית: סיפורים מחדר הטיפול של קלינאית תקשורת /נעמה שחר
אני מרגישה שאנחנו חיים בעידן טיפולי. המודעות לשונות הגדולה בין בני אדם וההכרה בצורך בטיפול עקב שונות בדיבור/קשיים בהחזקת העיפרון/הרגלים מסוימים אצל הילד נוכחת כבר מגיל צעיר מאד. קראתי את הספר כאחת שכבר עברה עם הבן שלה אבחונים וטיפול בריפוי בעיסוק ופיזיותרפיה ומדובר בילד בן 7 וקרוב לוודאי שגם אבחון הפרעת קשב אורב לנו מעבר לפינה. המודעות הזאת נפלאה בעיני ואני מרגישה שהילד שלי במקום טוב בהרבה ממה שאני הייתי כשהייתי בגילו מבחינת חייזרית ופוטנציאל לא ממומש בגלל חוסר הנגישות לידע.
ומצד שני הידע הזה יכול להיות גם מלכודת, הילד יכול להיות מתויג סביב הקושי וקשה גם לאזן בין קבלת הילד על קשיו לבין הצורך לתקן אותו. הידע הזה יכול להיות גם שוחק ומתיש להורה שבא עם מלוא הכוונות הטובות והשאיפות ולא תמיד יודע מתי לעצור.
עם המורכבות הזאת שאני מכירה אצלי ואצל אימהות רבות אחרות ויעידו על כך התורים המתארכים לכל תחום התפתחות הילד קיבלתי לסקירה ספר זה שנכתב ע"י ד"ר נעמה שחר, קלינאית תקשורת ומומחית בתחום התפתחות הילד. הספר מתאר סיפורי טיפול שונים. בשונה מספרים אחרים הסיפורים מופיעים פה כקולאז'- בפרק אחד יש כמה סיפורים שעוסקים בהתמודדויות שונות אך הדינמיקה הטיפולית דומה. קראתי אותו מתוך סקרנות ורצון להכיר את הצד השני והכה מוערך של המטפלת והרגשתי שלמדתי ממנו המון.
נעמה שחר נוקטת בגישה טיפולית מערכתית שרואה לא רק את הבעיה שהיא אמורה לתקן אלא הרבה מעבר לזה. את ההורים, כולל העייפות שלהם וההתנגדויות הסמויות שלהם ותהליך הקבלה של הילד הלא מושלם שלהם וההבנה והרצון לעזור לו. כל אלה הם תהליך בפני עצמו. והיא מתארת את התהליך המורכב הזה בעין לא שופטת.
גישה זו רואה את הילד כשותף מלא לתהליך הטיפול. כבר מגילאים צעירים מאד היא משתפת אותם במה שהיא רואה ובונה איתם (ועם ההורים) את תכנית הטיפול , היא קודם כל מקשיבה ולומדת את הילד גם כאשר הוא אינו משתף פעולה. והיא גם נותנת להורים משימות הקשבה שגורמות להם להבין יותר טוב את הילד , את היכולות שלו ואת קשיי ההתנהלות שלו. וכך גם נמצאים פתרונות יצירתיים ושילוב התרגול הנדרש בפעולות יומיומיות.
למדתי גם שקלינאות תקשורת היא הרבה מעבר לעיסוק בדיבור. יש לקשיי דיבור הרבה צדדים נלווים שקשורים לתנועתיות, לאכילה, להתנהלות בסביבה. במילים אחרות עולם ומלואו. חלק ממטופליה טופלו גם אצל מרפאים בעיסוק, פיזיותרפיסטים ולעתים היו גם במסגרות חינוך מיוחדות. נעמה שחר משלבת בטיפול הרבה את נושא התנועה והיא גם מתייחסת לצורך שמטפל אחד מבין המטפלים יהיה זה שיקשר ביניהם ויעודד בניה משותפת של תכנית טיפול בשילוב עם בני המשפחה וכמובן הילד.
הספר מלמד הרבה על תהליך הטיפול וגם נותן כלים להורים ולאנשי חינוך בזיהוי בעיות ומנסה לענות על השאלה איפה להתחיל כאשר מזהים קושי. ופה הוא יכול להוות כלי חשוב להורים. עם זאת לא מדובר במדריך אלא בתיאור מהותו של טיפול. כל זאת בשפה קולחת ונגישה לקורא שאינו מצוי בתחום.