ואחרי הוצאת הקיטור הבאמת מפוארת בפוסט שעבר אני שמחה להגיד שהייתה מסיבה מוצלחת כרגיל . כולם שמחו, הכנתי בעזרת אימי היקרה אוכל לגדוד שגם התאים מאד למזג האוויר החם. וגם המוגבלים תזונתית מצאו מה לאכול.
התרוצצתי בין כולם הרבה מאד והייתי מותשת ברמות אחרות אבל כיף להיות עם בית נקי ומלא באוכל וכיף להרגיש שעברתי את מבחן האירוח שבעיקר אני הייתי זו שהעמדתי את עצמי במבחן.
בפעם הבאה:
1. לשתף את טוליו הרבה קודם בתכנון. הוא עזר לי כפי יכולתו ואפילו לקח יום חופש בתקופה עמוסה כדי לעזור לי לנקות. אני מרגישה שגם למדתי איך לנקות יותר ביעילות.
2. להשתדל לדאוג שנן לא יהיה בסביבתי בימים הלחוצים האלה כי מצאתי את עצמי צורחת עליו פעם אחר פעם וזה אבסורד כי כל האירוע היה בשבילו.
3. להקל על עצמי עם האוכל להכין פחות מנות ולקנות יותר.
4. להזמין גם את אחותי ומשפחתה. יש יתרון גדול למסיבה עם ילדים.השנה לא יצא.
5. והכי חשוב: לעשות הכול בכיף. זה אמור להיות כיף ולא עינוי
6. להפסיק לפחד מחמותי. היא הייתה ממש בסדר והתלונה היחידה שלה הייתה על המזגן שלא מקרר ובמקרה זה זו תלונה מוצדקת לחלוטין.
דברים שעשיתי טוב:
כאקט חינוכי מאולתר הושבתי את נן בבוקר המסיבה להכין סימניות תודה לאורחים. הוא באמת התאמץ וכתב על כל סימניה וזה היה הפתעה נחמדה בשבילם .
לתת לנן לנפח הרבה בלונים. הוא נהנה מעצם ההשתוללות עם הבלונים.
קנקן מי ברז קרים שלהם הוספתי נענע לואיזה ופרוסות לימון. זה היה להיט.
נתתי לסבים שלי טיפול VIP וכל המסיבה דאגתי להם. הם גם נהנו מתשומת הלב שלי ובאמת מאד הערכתי את זה שבאו כי לסבא שלי קשה לנסוע ובכל זאת הוא בא.
והעיקר שלמרות הלחץ והקושי האמיתי שלי לארגן ולארח היה נעים. כולם שמחו ונהנו להיפגש ולהתעדכן בין המשפחה שלי לזו של טוליו יש כימיה טובה וזה מאד משמח ולא מובן מאליו.
והעיקר חתן השמחה היה מוצף והתרגש מאד מהמתנות והאהבה שהורעפה עליו. ילד יקר שלי, שתמיד יאהבו אותך ככה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
