המקום של ג'וליאנה

אני מרגישה קנאה בנשים שמרגישות נוח בגוף שלהן. שהבגדים נראים עליהן תלויים במין נונשלנטיות שאני אף פעם לא מצליחה לייצר. כל בגד שנראה לי כבגד נינוח כזה שייראה עלי טוב נראה עליי פשוט לא נכון, כאילו משהו לא יושב במקום.אני חומדת כבר הרבה זמן גלביות אבל המחשבה לי מעבר למחירן הלא זול היא נייי, אני איראה איתן כאילו לבשתי מפת שולחן. אני לא יכולה לדמיין את עצמי מלאה ויפה ונינוחה. איכשהו תמיד שפת הגוף שלי שידרה מבוכה. ואני מדברת על זה מגילאים צעירים מאד. אני רוצה להרגיש אחרת עם הגוף שלי.

אני שוב לא מרוצה מהגוף שלי. במשך הרבה זמן חשבתי שאני למדתי סוף סוף לקבל אותו כמו שהוא ולהרגיש נינוחה איתו אבל זה ממש לא המצב. ואז אני עושה את הטעות המסוימת הזאת ונשקלת ומגלה שיש מחיר להשתוללות של הקיץ שכוללת הרבה אכילה בחוץ ומעט תנועה כי חם ולמי יש כוח לבשל/להתעמל. כן, אני שוקלת יותר.אני לא נהנית מהאוכל. אני כבדה ועצבנית.

אני מניחה שכל זה מוביל למסקנה מתבקשת. להתחיל לאכול אחרת. לאכול אוכל אחר וגם באופן אחר.

וגם להיות בתנועה כל הזמן. הרבה תנועה. הרבה אוכל בריא. הרבה מוזיקה.

אז למה אני לא מצליחה לעשות את זה?