בקרוב אני מתחילה תפקיד חדש בעבודה. עד עכשיו לא כתבתי על זה אבל עכשיו זה רשמי ואני מרגישה את פרפרי ההתרגשות ואת האדרנלין. זה יהיה שינוי מאד גדול בשבילי לעבור למשרה מלאה ולעבוד בתחום שאני מרגישה בו שיש לי הרבה מה לתת ויש לי גם את ההנאה המיוחדת הזאת מלעבוד עם קהל. הרבה יותר קהל ממה שיש לי בעבודה הנוכחית.
עכשיו אני משקיעה אנרגיות מקבילות בלסיים בטוב ולהתחיל בטוב ומסתבר שגם זה לא בהכרח פשוט, בפרט בתקופה הזאת שהיא תקופה של מעברים בעצם הגדרתה.
אבל יש לי את היתרונות. את ההיכרות הטובה עם הצוות במקום אליו אני מגיעה. את ההבנה שיש לי מי שיעזור, ילמד ויתמוך ויש לי גם את תחושת הביטחון במסוגלות שלי לפתח מיומנויות שעד כה לא היה לי צורך להשתמש בהן.
הייתי צריכה את השינוי הזה כבר מזמן. הרגשתי שהיכולות שלי עם כל הכבוד לא מספיק מקבלות ביטוי בעבודה הנוכחית שלי. הרגשתי שאני יכולה לאהוב מאד את הצוות ואת המקום וגם את האנשים שאני עובדת מולם אבל שהתפקיד עצמו לא מאפשר לי מספיק להתפתח ולבטא את היכולות שלי. ושאני מתנוונת במקום שלא מתאים לי. מצד שני שמחתי על הנוחות ועל הסביבה הטובה.וחיפשתי מקומות אחרים אבל בעצלתיים.
ואז קיבלתי הזדמנות ועכשיו אני על רכבת ההרים הזאת . שמחה שעליתי אבל מודעת לכך שנטל ההוכחה עלי. אני מרגישה שזכיתי במתנה יקרה של אמון בי ואני ממש מקווה שאשתמש בה בתבונה. במקביל אני מרגישה שהאימהות שלי תשתנה. שאהיה פחות זמינה. אני לא רוצה להקריב את ההורות שלי אבל אני לא רוצה להזניח את עצמי. אני מרגישה שעכשיו זה הזמן שלי לגדול. אני מרגישה שאני יכולה לעשות את מה שרבות וטובות ממני עשו ועושות ולאזן בין צרכי המשפחה לצרכי העבודה. בשתי הקטגוריות הנ"ל מסתתרים גם הצרכים שלי.
והאתגר אוטוטו מתחיל.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
