לנן נתקעה מחשבה לראש: הוא רוצה נעלי ספורט עם שרוכים. כישורי השריכה של נן רחוקים מלהיות מדהימים והצד הפרקטי שבי חשב שחבל יהיה לקנות לו נעליים שיסתבך איתן.
היום לקחתי אותו לקנות נעלי ספורט (מישהו צריך לתת את הדין על כך שאנחנו צריכים להחליף לו נעלי ספורט פעמיים בשנה בגלל שהן כל כך נהרסות במהירות. רק אצלי זה ככה?). הראו לנו כל מיני נעליים ואני לא כל כך רציתי לקנות את מה שראינו בעיקר בגלל עניין השרוכים. בסוף פתאום עלתה בי התובנה: למה אני לא נותנת לילד שלי להתנסות ולטעות? הרי מתישהו כדאי שהוא ילמד אז למה לא עכשיו כשהוא כל כך רוצה והרצון הוא כוח המניע מספר אחת בתהליך הלמידה. אז נתתי לו לנסות בסבלנות רבה ובסוף הוא הצליח. וקניתי לו את הנעליים והסברתי לו כמה אני מעריכה את זה שהוא לא מתייאש ומנסה ואחרי שישרוך הרבה פעמים את הנעליים הוא יעשה את זה מצויין.
היום למדתי שיעור מהילד שלי על הצורך הכל כך מהותי לאפשר לו ללמוד דברים בחיים גם במחיר של טעויות וגם במחיר של התרת פלונטרים. סיוט שאין כדוגמתו.
ואז נזכרתי שגם לי לקח זמן עד שלמדתי לשרוך ובמקרה שלי מכיתה א' היו לי נעליים עם שרוכים כי זה מה שהיה ולא היו קיצורי דרך.
ההכרח הוא אבי ההמצאה.
ומחר הילד שלי ילך לכיתה ב' והוא ילמד וישחק וחלק מהזמן יצליח וחלק מהזמן ייכשל. ואני צריכה לדעת לקבל גם את הכישלונות כחלק מהתהליך.
ואולי אני צריכה ללמוד גם לקבל את הכשלונות בי.