מוזר לי להיות במקום הבטוח בעצמו, החזק. טוב לי שם ומצד שני אני מרגישה שאני לא יודעת עדיין איך לבטא אותו בכתיבה. זה גילוי של צד חדש בי ואני מנסה לגשש ולהכיר אותו לאט לאט.
אתמול הייתה לי חוויה מתסכלת מבחינה מקצועית. עשיתי פעולה שנראתה לי על פניו פשוטה ושם נכנסתי לפלונטר לא נגמר. כל הזמן ניסיתי למצוא את הפתרון והרגשתי פתאום מכה קטנה לביטחון המקצועי שלי ובסוף הבנתי שאני לא הייתי היחידה שהתמודדה עם האתגר. כנראה שזה חלק מהחוויות שחווים תוך כדי עבודה וזו חוויה ששווה להקשיב לה.
אני מגלה דברים חדשים:
6 בבוקר בחוץ. הכול לח וקריר ורק מתעמלים ועובדים משכימי קום נמצאים ברחוב. מונית השירות שקטה ללא שיחות טלפון כי מוקדם ויש משהו ממכר בשלוות בוקר הזאת. מה שמוזר זה שאני מצליחה לקום בחמש וחצי ולא להרגיש שאני מתמוטטת.
אני לפעמים שוכחת לאכול ואז פתאום מרגישה רעב חד כזה בבטן וזה כל כך מוזר. פעם לא הייתי מחכה לתחושת הרעב. הייתי אוכלת לא מעט בגלל השעמום.
אני מביאה ארוחה חמה מהבית ומחממת במיקרו הקולקטיבי פעם הייתי מתקיימת על כריכים ועכשיו אני מרגישה רווחה גדולה לאכול ארוחה חמה בצהריים.
כל כך משמח אותי שיש לי סיסמה אישית במחשב. זה נותן לי תחושה של קביעות ושל שייכות. מוזר כמה דבר קטן כזה יכול להשפיע על ההרגשה.
אני מרגישה לפעמים כמו אצן שמגיע לקו הסיום באחד המקצים כשאני מחתימה את שעון הנוכחות או כשאני עולה על המונית שירות או כשאני בצהרון. הגעתי בזמן וזה לא מובן מאליו.
וכשמגיע סוף השבוע אני מרגישה שהרווחתי אותו ביושר
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
