המקום של ג'וליאנה

אני עכשיו בשלבי כתיבה של פוסט צרכנות. מדי פעם יוצא לי לקבל הצעות והפעם ההצעה שקיבלתי מצאה חן בעיני אז קיבלתי אותה  בשמחה למען האמת ועכשיו אני משלמת את חובי. צודק לגמרי אף הוגן . בסה"כ יצא לי פוסט טוב וגם הגון.

הבעיה היא תחושת האשמה הקלה שמלווה אותי בגלל שאני מרגישה שאני לא מספיק מתמסרת לבלוג ואם כבר אני מתמסרת אז לכתוב פוסט צרכנות? זה השילוב הזה של החובות הרבים שיש לי לחיים עצמם. כל החובות אגב הם בחירה אמיתית ומודעת שלי שמשרתת אצלי רצונות שונים. הרצון להתפתח מקצועית, הרצון לקרוא חומרים שאני אוהבת, הרצון להיפגש עם חברות, לעשות פעילות גופנית, להתפנק במסעדה . הכול רצונות שלי אבל לכל רצון יש גם מחיר מסוים.

ואני עייפה ואתמול כמעט הורדתי לעצמי אצבע עם כוס שנשברה לי בידיים. הכוס הכי אהובה עלי. ואתמול גם לקחתי את נן לגבעת התיתורה. זו פעם ראשונה שאנחנו מטיילים בה בסתיו. כל התמונות משם הן מעונת החורף והאביב. היה לנו כיף ואיבדתי את נרתיק המצלמה.זה לא היה נורא כל כך לו לא היו בנרתיק גם כרטיס המצלמה והמתאם.

הכנתי עוף בחלב קוקוס. יצא טעים. נן שנא. אוף. יספיק אולי ליומיים לקחת לעבודה.

ואני כל כך מנסה כל כך רוצה שבשעות הערב עוד יישאר בי כוח לעשות משהו משמעותי אבל אני קורסת לתוך עצמי .

ואת טוליו אני רואה משהו כמו דקה ביום לפני שכל אחד מאיתנו נפנה למשימות החיים שלו. אוף זה מתסכל. הוא אפילו ראה פרק מהסדרה שאנחנו אוהבים לבד כי הוא ידע שאם יחכה לי זה יקרה בעוד שנה.

הוא צודק הבוגד!

התחילו עם מבחני הסינון לבדיקת מחוננות ונן כבר הכריז שהוא לא רוצה.הצלחתי לשכנע אותו שיתן הזדמנות והרגעתי אותו שבכל מקרה נחליט אח"כ אם לעשות עם זה משהו. למען האמת אני סקרנית לדעת אם הוא מחונן.משתדלת להשקיט את הקול ההישגי שבי שרוצה שכך יהיה כדי להרגיע אותו. הוא מתחיל להרגיש את הלחץ הנלווה למבדקים (בביה"ס שלו לא מגדירים את זה עדיין כמבחנים אלא כמשימות סיכום אבל על הילדים הם לא מצליחים לעבוד)ואני מנסה להגיד לו שהמבחנים סה"כ בודקים מה הוא יודע ולא מעידים בשום דבר על מה שהוא.

וכשיש לי זמן אז אני כותבת את כל זה. מזל שיש לי פוסט ויש לי אוזניים קשובות או עיניים קשובות שמוכנות להכיל אפילו פוסטים כאלה שמנסים פשוט לשמור על קשר.

אתכם, עם עצמי...