המקום של ג'וליאנה

אני מוצאת את עצמי כותבת לעצמי פוסטים לבלוג ככה בין לבין בעיקר כי הכתיבה חסרה לי. אולי הכתיבה תופסת מקום בגלל שעכשיו ממלאים אותי דברים אחרים: ההתלהבות מהעבודה הדינמית שמזמנת לי מפגשים מעניינים ומפשרת לי לגלות בעצמי צדדים חדשים שהתחבאו אצלי. תחושה של הגשמת יעוד מסוים בדרך שהכי מתאימה לאדם שאני. זה נשמע מאד גדול אבל באמת שהתחושות האלה של שמחה ושל מסוגלות ויכולת להשפיע על אנשים הן תחושות ענקיות שלא הרגשתי בעבר בעוצמות כאלה. ויש גם תחושה אמיתית שאנשים מעריכים את מה שאני עושה.

ובכל זאת, אני לא כותבת ואני מוצאת את עצמי מתעוררת עם ראש מלא במחשבות שלא יצאו והן מתערבלות להן במין סלט שממש מזמין דפי בוקר אבל אין זמן ואין פניות רגשית ואין כוח לקום עוד יותר מוקדם מהמוקדם. הצורך לתמרן בין דברים שונים עושה אותי  מפוקסת יותר אבל לפעמים גם מוצפת.

ובכל זאת הייתי רוצה לדייק יותר בכתיבה שלי.  אני מאמינה שאגיע לזה. יש בכתיבה משהו מופנם ודווקא עכשיו אני במקום שדורש יותר מוחצנות. אני עוברת למקום של נראות גדולה בהרבה וזה משמח ולפעמים קצת מפחיד.