המקום של ג'וליאנה

טוליו במחווה אבירית קנה לנו כרטיסים למופע של Diego El Cigala בערך בשניה שהוא שמע שהוא מגיע לארץ בגלל שהוא ידע שאני משוגעת על הזמר הזה. הלכנו להופעה. באתי עם ציפיות בשמים כי התאהבתי בו עוד כשגיליתי אותו בסרטוני היוטיוב את הכריזמה שלו ואת ההנאה הרבה שלו וגם את היכולת שלו לשלב בין הפלמנקו לזא'נרים מוסיקליים כמו ג'אז , טנגו ומוסיקה קובנית.הייתי בטוחה שההופעה תהיה מדהימה אבל היא הייתה מאכזבת. הוא לא הרגיש נוח על הבמה וכמעט אחרי כל שיר הוא יצא אל מאוחרי הקלעים והניח לנגנים להתנהל על הבמה לבד. זו התנהלות שהפסיקה בשלב מסוים להתפרש כגחמה חיננית. חוץ מזה הוא מיעט לתקשר עם הקהל כי הניח מראש שרוב הקהל לא יודע ספרדית והוא כמובן לא יודע אנגלית (הנחה די שגויה, הייתה מסה קריטית של דוברי ספרדית). זו אגב לא הייתה השערה -הוא אמר את זה במפורש. היו יותר מדי שירים מהאלבום האחרון והפחות מוצלח שלו ופחות להיטים ובחלק מהמקרים הסאונד היה נורא.הרגשתי בחלק מהזמן שהוא מוציא לי באופן אישי את הנשמה בכפית פריזאית.

בקיצור, נהניתי מהלהיטים, לא הייתי מוותרת על ההופעה אבל עדיין נהנית פי כמה להאזין לו בנגן שלי.

וסוף סוף ההדרן:

 הופעות חיות זה סיכון מסוים אבל זה חלק מגורם ההפתעה.