המקום של ג'וליאנה

הצטרפנו למועדון הטילים.החלק הכי קשה הוא כמובן להסביר מצב סבוך לילד בן כמעט 8 ולהשרות עליו ביטחון אבל אני מרגישה שעמדנו בזה די יפה בסך הכול. האזעקה אצלינו חד משמעית מאד ודי מחרידה אבל אני כבר הופכת להיות מכוונת בתדר לכל מה שנשמע כמו אזעקה וזה יכול להיות מנוע של מכונית או אמבולנס וזה קטע פחות סימפטי. מרגישה את המתח בגוף שלי וגם את חוסר השינה.

עדיין ההפוגות גדולות ובסך הכול אנחנו מצליחים לשמור על שגרה ולהעסיק את עצמנו בדברים אחרים אבל בעבודה אני מתייסרת מהמרחק ומהידיעה שאם תהיה אזעקה כשאהיה בעבודה לא אוכל להיות עם נן. נן בקייטנה כרגיל.

ועוד אתגר הוא לעשות הפרדה מוחלטת בין ארגון הטרור השולט בעזה לבין האזרחים שרוצים כמונו שקט. אני כל פעם מדגישה את זה מול נן כי חשוב לי שהוא לא יפתח שנאה עיוורת. אני מאמינה שזה הרעל האמיתי.

ראיתי מחלון הבית יירוט. בד"כ אני רואה זיקוקים של יום העצמאות אבל הפעם ראיתי את היירוט שנראה כמו כוכב נופל. מאד אלגנטי וקשה להאמין שזה יכול היה להיות טיל קטלני שנועד לנו.

בלתי נתפס אבל ההדחקה המתמדת די עוזרת.