המקום של ג'וליאנה

אני מרגישה שבזמן האחרון העור שלי דק יותר והפחדים שבדרך כלל נמצאים בחלק האחורי של המוח שלי עוברים קדימה. אני כמו הולכת על קרח דק בדיוק בנקודה בה הוא נסדק.

אני מכירה את ההרגשה הזאת ולא מפחדת ממנה אבל עצוב לי שכל מה שיש היום לא בטוח שיהיה מחר.הארעיות של הקיום.

הבוקר ראיתי תאונה כשהיא קורית. רוכבת אופניים ומכונית. היא הייתה בהכרה וקיבלה עזרה והנהג לא ברח אבל לראות את הרוכבת רגע אחד נוסעת בשלווה ורגע אחד מתעופפת באוויר...

להתחיל יום רגוע ולסיים אותו בבית חולים.

ואני מתנדנדת בין תודה קיומית לכך שהכול בסדר לבין החרדה שזה ישתנה.

בכל מקרה הכול משתנה. הכול!