המקום של ג'וליאנה

1. סטודנטית יושבת תחת העץ על הדשא. יש לה עוד חצי שעה לשיעור והיא יושבת זקופה ומקשיבה לנגן המוסיקה שלה. אני שולחת אליה חיוך והיא מחזירה לי. היום עוד לפנינו.

2. מזמן לא הלכנו יחד לבית הספר. אנחנו צועדים. כבר חם אבל עדיין יש רוח קלילה. פתאום אנחנו רואים על המדרכה צב. נזכרים במה שאמר המדריך  בטיול שאסור לקחת צבים מהסביבה שלהם כי אולי יש להם ילדים ומשפחה אי שם בשדה. אני מרימה אתה צב ומחזירה אותו לשדה הסמוך. נן שמח שהייתי איתי כי לבד לא היה מעז להרים את הצב.מתגעגעת לימים בהם זה היה ככה כל יום.

3. בית הספר של נן. אני ממתינה לפגישה. אווירת סוף שנה שכוללת חזרות מפרכות במוסיקה על שרשרת שירי שלום ופעילות לכיתה של נן עם מדריכה צווחנית וכעסנית במיוחד. נן יושב בין הילדים מודע ולא מודע לנוכחותי וכל פעם שהיא מרימה את הקול אני מתכווצת. כמה מורות כאלה הוא פוגש ביום?

4. לא דרך מדהימה לפתוח את היום. בתי ספר תמיד לוקחים אותי למקומות רעים. אני רואה את הילדים גוררים רגליים בחוסר שקט, את המורות השחוקות, את הילדים שמנסים להראות כאילו הם לא נעלבים למרות שבקול שלהם שומעים את העלבון ואת הילדים שמחפשים להם פינה שקטה פשוט להיות בה. 

ואני יוצאת בהקלה ובעצב גדול שהילד שלי נשאר שם. 

5. נן חוזר מבית הספר. בכוונה לא קבע עם חבר ואני בבית, מקבלת את פניו עם ארוחה טרייה וסלט במקום האוכל המבאס שהוא מחמם לעצמו ואנחנו אוכלים יחד ארוחת צהריים ומדברים וזה כל כך טוב וכל כך צובט לדעת שזה יום חריג.