המקום של ג'וליאנה

יום 11 

התחושה של להיות בזוג הייתה לנו נעימה. במיוחד חוסר הצורך לנהל משהו שדומה לשגרה והיכולת לדבר בלי שילד חסר סבלנות נכנס לשיחה ומתעקש שיקשיבו לו באותה שנייה.

נן מצידו נהנה אצל הדודה שלו ולא התגעגע וגם לא בער לו לדבר איתנו. קצת צובט העניין הזה אבל זה סימן שהוא גדל.

יום 12

תכניות מרחיקות לכת כי בכל זאת כלולה בו נסיעה לתל אביב כדי לאסוף את נן  וגם לחתוך מוקדם מהעבודה אז דברים קצת השתבשו. בעבודה היה יום שואב אנרגיות במיוחד. פגישה אינטנסיבית (ומועילה וגם מעניינת כך שעל זה אני לא מתלוננת) כשברקע כל מיני טלפונים ומיילים וגם מחסור בכוח אדם בגלל כל מיני בלתמ"ים וכל זה התנפל עלי בשניה שהגעתי. אז היה טוב לחתוך מוקדם ביום כזה.

תכניות תל אביב כללו נסיעה לשינקין לחנות שאני אוהבת וגם תיקון תכשיט וגם ביקור בשרונה מרקט כי יש שם חנות שמוכרת דיאודורנט טבעי שהתאהבתי בו.

ומה בסוף? פקקים לא נגמרים, הליכה ברגל לשרונה מארלוזורוב(מה שבאמת התברר כבחירה הכי חכמה. מונית הייתה לוקחת זמן ועולה הון לא מוצדק) ושם קניתי את הדיאודורנט וגם תה קר טעים וסנדוויץ' ואז התברר לי ששנקין יורד כי גיסתי תקועה עם נן בקניון איילון, ראו סרט אכלו ומיצו והם גם מסתובבים עם תיק כבד.

חזרתי לארלוזורוב באוטובוס (הגיע מיד והיה ממוזג, דבר שאין להמעיט בו ביום חמלח כזה). ושם חיכיתי להם לא מעט זמן כי הם נתקעו בפקקים של הכיוון השני.

נן היה תשוש אז ישר קניתי לו מיץ, שלחתי את גיסתי המותשת במונית לביתה כפיצוי על הטרטור והייתי מספיק קשובה לו כדי לחפש קרון בו נשב יחד בכיוון הנסיעה.אז הוא התאושש ואפילו העריך את ההתחשבות שלי.

אמרתי לטוליו שאני חייבת לנצל את השהות בת"א לדברים שלי כדי לא להרגיש עבד. נהגתי נכון אבל עדיין אני מרגישה עבד.

מבטיחה לעצמי יום תל אביב נטול אילוצים וגם טיפול פדיקור אצל הקוסמטיקאית המהממת שלי.

עכשיו נותר לקחת חופש שהוא לא חופש לבדיקות.כל כך צריכה חופש!