המקום של ג'וליאנה

קצת נעלמתי. הרגשתי שאני חוזרת על עצמי . אחרי הכול אני לא יכולה להמציא מחדש את הכתיבה שלי כמישהי אחרת (דווקא רעיון לא רע) וכי ספטמבר הוא חודש של זוטות על גבי זוטות  שהן אולי משמעותיות וחשובות כשלעצמן אבל לא באמת מעניינות.

ובכל זאת הצלחתי לטפח סוג של נינוחות ואתמול ישבתי עם נן והסתכלנו בספרי אמנות שיש לי וראיתי הקדשה משמחת מהסבים שלי על הספר של מגריט וכל כך שמחתי שיכולתי היום להתקשר ולספר להם את זה וכל כך שמחתי שנן מגלה עניין בתחום שאני אוהבת.

אני נעלמת למשפחה שלי לשלושה ימים. זה נשמע יותר דרמטי ממה שזה באמץ. טיול מטעם העבודה שהוא בעיקר בטלה ואכילה אבל זה נשמע קורץ במיוחד בתקופה תפקודית כזאת.

בית הספר מתחיל ברגל ימין. עושה רושם שנן כמעט מחבב חלק מהמורות שלו ושיש לו גם כמה מורות עם שאר הרוח וזה לא מובן מאליו. הוא גם מצליח לראות אותן כמו שהן עם היתרונות והחסרונות ואני שמחה שהוא מפתח מסוגלות לחשיבה מורכבת יותר.

חוץ מזה הוא בקבוצה הבוגרת בקפואירה וזה אומר אימונים מאד אינטנסיביים אבל הוא אוהב את זה.

אני מצליחה להתעצבן פחות מענייני הלימודים.

מקווה לקרוא הרבה בטיול שלי.

עדכונים יבואו.