יש משהו מזכך באוטומטיות של פעולת הניקיון. כשיודעים מה סדר הפעולות ומי עושה מה ומתחילים לשפשף תוך מתן תשומת לב לכל חלק בנפרד.
יש דברים שאף פעם אין זמן טוב לנקות אותם. במקרה שלנו זה חלונות וכל ניקיון אני מתבאסת מזה ששוב לא נגיע אליהם.כמובן שאפשר לעשות מבצע מחוץ לרוטציית הניקיון אבל התחושה היא שזה חסר תוחלת (כל הניקיון הוא חסר תוחלת). מזל שיש וילונות אבל לא כיף לפגוש שוב ושוב את הג'יפה.
אני כבר לא מקוננת כשאני מנקה. פעם הייתי מקוננת על העובדה שאין לי עוזרת ושאני צריכה להקדיש את הזמן לניקיון אבל איכשהו התרגלתי לרעיון.
אנחנו שוויוניים, אני כל הפעולות הקטנות והאינסופיות והאבק וגם האמבטיה שזה הכי זוועה.והוא על הספונג'ה ושאיבת הספות כשאני מסיימת עם האמבטיה מסוחררת מאדי האקונומיקה ומתוסכלת מהכתמים שלא יורדים לעולם אני מרגישה הקלה גדולה.וגם נן עושה את חלקו (עוזר בסחיבות, זורק זבל ועוד)
יש משהו מפתה בלשלם לאדם זר שינקה במקומך ושתדעי שהמטלה הזאת פשוט נמחקת מהרשימה אבל אני זוכרת את עניין העוזרת כחוויה קשה. יש אנשים שלא בנויים להחזיק עוזרת כנראה. זה מתחיל באשמה גדולה על אישה זרה ומבוגרת ממך שנאלצת לפגוש את הטינופת שלך וזה ממשיך בעצבים על כך שהיא עושה מה שהיא רוצה ותסכול כי התקשורת איתה מינימלית וגם כי אני לא יודעת מה לבקש ממנה לעשות. גם להעסיק עוזרת זה עבודה.
אני שמחה שהצלחנו להיות נקיים במידה ולא חולי ניקיון שמפחדים מכל גורם מזהם ולא חסרים כאלה.
עדיין ניקיון עומד די בתחתית הרשימה של הדברים שאני עושה. כי זה לא מספיק מעניין וזה מתיש וזה סיזיפי.
יום אחד אהיה נקיה יותר וגם רזה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
