המקום של ג'וליאנה

היום מקדימה את הפוסט לחמישי כי מחר סוף סוף ננקה את הבית ושאלוהים יעזור לנו. 

היה שבוע קשה ומעייף. זו התקופה בה אני עושה הרבה הדרכות לכיתות ומסיימת בשעות לא סבירות בעיני (19:00) אבל זה חלק מתפקידי. הבעיה היא שאני טובה וההזמנות מתרבות ואני מוצאת את עצמי מסיימת לפעמים 3 פעמים בשבוע בשעה זו וזה כשאני מתחילה לעבוד בבוקר. האידיוטי בכל הסיפור זה שאני קובעת לעצמי את לוחות ההדרכות ואין שום גורם שכופה עלי . אפילו המרצים שמזמינים את ההדרכות מגלים להפתעתם שהם לא היחידים ושאני עושה קרוב ל 60 הדרכות בסמסטר. בעיניהם זה הרבה אבל זה לא מונע בעדם מלהזמין עוד.עוד גורם שיש לקחת פה בחשבון זה החזרה הביתה למודיעין בתחבורה ציבורית.

בתחילת השבוע קיבלתי כבונוס את הפגנת החרדים. היה לי מספיק שכל לחכות לפני שיצאתי אבל הלכתי ברגל לתחנה כי לא הייתה רכבת קלה ולמזלי הייתה לי תושייה לעשות עיני כלבלב לנהג שעמד שעות בצומת בפקק ולו היה מספיק טוב לב להעלות אותי לאוטובוס. התברר לי שזה היה האוטובוס של 16. עליתי עליו ב 18. כל האוטובוס הסריח כי בהפגנה השתמשו בזרנוקי ריח. הריח נשאר כמה ימים בשטח גדול.

היה לי קשה במיוחד לא בגלל העבודה אלא כי אני מתחילה לראות את הקושי של נן. היה לו שבוע קשה בביה"ס ורוב ההורות שלי הייתה בשלט רחוק. הנפש של נן מורכבת והוא מסתבך בביה"ס בענייני משמעת . הייתה אסיפת הורים לא משמחת ואח"כ המורה עוד דיברה איתי. אני עובדת על עצמי לראות את הטוב בו ולהרעיף עליו אהבה כי הוא שם את עצמו בסיטואציות שהוא כל הזמן מקבל נזיפות מכולם כולל מאיתנו. אני כל כך רוצה להפוך לו את הבית למקום מיטיב.

בעבודה אמרו לי משפטים כמו "מזל שאת פה"  שהם כמובן משמחים ועושים טוב ועדיין מרגישה כל כך נקרעת בין המחויבויות שלי.

היום הצלחתי לצאת מוקדם מהעבודה כי היו לי עודפי שעות אבל גם זה לא בא בקלות ונאלצתי לדחות אנשים שהגיעו ולא קבעו איתי. להגיע באור הביתה זה חתיכת דבר משמח.

השבוע הבא יהיה יותר קשה ואני שואלת את עצמי מה עבר לי בראש שקבעתי לי ארבעה ימים ארוכים ברצף ואיך אני מסיימת שבוע כזה . דווקא לזה יש תשובה. בפגישות על גבי פגישות.

אבל זכיתי ביומנה של אנה פרנק גרסת הקומיקס של דוד פולונסקי הגאון. כמעט קניתי אותו יום קודם אבל אז בישרו לי שזכיתי בתחרות ששכחתי שהשתתפתי בה על כתיבת פסקה ראשונה ביומן. יאיי. במקום זה אקנה לי את ספר ההוגה שמלמד אותנו להיות דנים מאושרים במקום ישראלים מזיעים. בהצלחה לנו באמת.

מכורה לקניות באייהרב. קצת כמו סופר בחו"ל אבל כבר מתחילה לחשוב שאם לא איזהר אמצא את עצמי עם ערימות של מסיכות לפנים וכל מיני גודיז אחרים. במילים אחרות בלאק פריידי נגמר אז תרגיעי ומהר. תוסיפו  לזה את הכיף שבלקבל חבילה לעבודה שכבר שכחת מקיומה.

חוץ מזה קניתי ספונטנית חולצה וג'קט של דפנה לוינסון. החולצה הצלחה והג'קט עוד לא נלבש.

השבוע כמעט נגמר וטוב שכך. ממש!