נזכרתי בקורס שלקחתי לפני לא מעט זמן. הקורס היה לא רע עם מרצות מתחלפות שחלקן היו ממש טובות וחלקן בלתי נסבלות. וכרגיל מיצבתי את עצמי כחנונית של החבורה. רוב המשתתפים (על מי אני עובדת: משתתפות ודוס אחד חרדי שנראה שנכנס לשם במקרה) היו ערסיות בדרגות שונות. כאלה שיוצאות להפסקה כל רגע באמצע השיעור עם מרלבורו וספר תהילים ומדברות בסלולרי בכיתה.
מה שגרם לי להזכר היה שאחרי שבוע החופש שהיה לנו לפחות חמש מהמשתתפות התגלו בהריון בשלבים שונים. זה מוזר איך תוך שבוע ההריון ניכר בוודאות.
למזלי, היו שם כמה בנות כמוני (אקדמאיות אליטיסטיות) וארוחות הצהריים שלנו היו שם דבר. היה קפה של בן עמי ממש ליד והעוגות היו מדהימות. בד"כ הזמנו אוכל רגיל ונשבענו שפעם הבאה נזמין עוגה עד שהגיע השיעור האחרון ואז הזמנו מספר פאים אישיים שהיו מ-ד-ה-ימ-י-ם.
אבל אין כמו האוניברסיטה,למרות שהיה הלחץ של לכתוב עבודות ברגע האחרון (השיא שלי- סמינריונים ביומיים ללא שינה. אני עדיין לא מאמינה שככה סיימתי שני תארים ובציונים סבירים) לפגוש אנשים שהשיחה איתם נשארת איתי גם אחרי שהסתיימה ולנהל שיחות קפטריה עמוקות.וגם ללמוד עם כמה חברים ללימודים היה כיף אדיר. בספרנות אגב המחלקה הייתה קטנה והייתה אווירה של קיבוץ. משום מה התחברה אלי התלמידה הכי מקובלת (זה אף פעם לא באמת נגמר)והפכנו למין חבורה כזו.
ולא הזכרתי קורסים שממש פתחו לי את האופקים. זה תהליך מדהים ואני כל כך מקנאה במי שעומד לפני זה כמו הקינאה במי שעוד לא קרא ספר נהדר. ומצד שני אני מרגישה שעברתי את השלב הזה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
