לפני שלושה חודשים לא ידעתי למי להצביע וכידוע כבר החלטתי אבל כמה טוב לראות חיזוקים לדעתי מאנשים שההצבעה שלהם מנומקת יותר וניתוח המצב שלהם אנליטי יותר . זה גורם לי להרגיש אינטליגנטית יותר וראויה לזכות ההצבעה שלי.
תמיד הרגשתי מידה של מבוכה כי הגישה שלי לפוליטיקה רגשית מאד. אני מודה כיום שהבחירה שלי בצד שמאלי של המפה נובעת לא מעט מראקציה למשפחה האולטרה-ימנית שאני באה ממנה (ולא, הם לא מרביצים לערבים). דיונים פוליטיים והאזנה לחדשות תוך הערות ביניים, נחרות בוז והבעות שיטנה היו חלק משגרת יומה של משפחתי. הסבים שלי כמעט נהנו להתעצבן מהתקשורת השמאלנית (ועם צמיחתם של גופי תקשורת ימניים הם נהנו יותר להנהן בהסכמה לטרטורי המוח שלהם). אז הפכתי ליפת נפש(אפילו הצבעתי חד"ש) שהולכת מידי פעם להפגנות וקצת מתידדת עם ערבים באוניברסיטה (ידידות סימלית ביותר, למען האמת) ומעצבנת נורא את כולם. ואז נמאס לי להיות מעורבת פוליטית ודי נמאסו עלי כל הטיעונים השחוקים של כל צד והשאלה שטחים כן או לא. והפכתי לאפוליטית (הצבעתי עלה ירוק) והחלטתי להיות פרגמטית שנותנת את קולה לכל המרבה במחיר מבחינת אג'נדה חברתית.
עצוב לי שפוליטיקאים עם יושרה אמיתית כמו אילן גילאון, תמר גוז'נסקי, שולמית אלוני וכן גם בני בגין (אהבתי את זה שהוא מתנהל באוטובוסים) לא שרדו את הפוליטיקה.
נו, נקווה לטוב....
(לא מאמינה שכתבתי כל כך הרבה על נושא שלא חשבתי בכלל לעסוק בו)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
