היום חוויתי כנראה שצף הורמונים שקם עלי לכלותני. אני מרגישה דיכאון כזה של רגע לפני בכי וללא סיבה נראית לעין.
אז אני מאמצת את הרעיון של זהות בדויה ומבקשת שתספרו לי על דברים טובים שקורים לכם היום.
אום חתולוביץ הזכורה לטוב מאד עודדה אותי היום. אין כמו המסנג'ר.אז תודה מותק על העזרה במלחמה בהורמונים שלי (צריך להמציא להם שם).
והיא הכירה לי ביטוי מצחיק שפליזרים כמוני משתמשים בו הרבה: טיול בדאונטאון ורשה. אתמול היה לי טיול כזה למיטיבי לכת.
אני כל כך סמרטוטית שאני מעוררת את רחמי שתי הבוסיות שלי. אתמול הבוסית שלי הציעה לי לקחת אותי במיוחד טרמפ עד הבית. כמיטב המסורת הוורשאית סירבתי. אבל יפה מצידה. והיום בוסית 2 שאלה אותי איך אני מרגישה פיזית ונפשית.
אולי זה הליקוי חמה. כמה טוב שיש תירוצים אסטרולוגים.
ועכשיו אני מאזינה לדיסק שירי משוררים. הפעם ניגון עתיק של אלתרמן. הוא מציע לאהובתו למכור את עיניו בשביל לחם ויין (לפחות שיהיה לחם ארז) כל הטירחה הזאת בשביל מנצ'יז?
מצד שני אם היא תתפרפר אז קנאתו השוצפת תשרוף את ביתה מעליה ואז לאשתו של אלוהים יהיה פוסט בבלוג שלה. אז נראה לי שלא צריך טובות...
איזה רומנטית ופיוטית אני היום.
לראיה המילים.
ניגון עתיק
אם תרדנה בליל דמעותייך,
שמחתי לך אבעיר כצרור תבן.
אם תרחפנה מקור עצמותייך,
אכסך ואשכב על אבן.
אם תאמרי אל מחול לרדת,
על אחרון מיתרי אנגן לך.
אם תחסר לך מתנת הולדת,
את חיי ומותי אתן לך.
ואם לחם תאבי או יין,
מן הבית אצא כפוף שכם
ואמכור את עיני השתיים
ואביא לך גם יין גם לחם.
אך אם פעם תהיי צוחקת
בלעדי במסיבת מרעייך,
תעבור קנאתי שותקת
ותשרוף את ביתך עלייך.
טוב אלתרמן גם כתב את זמר שלוש התשובות. שמזעזע אותי כל פעם מחדש.
אבל עדיין משורר דגול.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
