אתמול אחרי הפסקה ארוכה קיימנו בספרייה מפגש ספרותי. למי שלא יודע, מדובר במפגש של קוראים עם מנחה בו מדברים כל פעם על ספר נבחר, הקוראים מביאים את התובנות שלהם מאותו ספר והמנחה מכוונת את הדיון לפי נושאים מסויימים, כמובן שאם הדינמיקה בין הקוראים למנחה טובה והספר אהוב יכול להתפתח דיון או שיחה מאד מעניינים ופורים.
מנהלת הספרייה ואני התחלנו לקדם את נושא המפגשים השנה, בעקבות המחסור הגדול בפעילויות בספרייה למבוגרים, הקשורות לקריאה. ברוב הספריות (ואני מדברת על ירושלים בלבד) הפעילויות מסתכמות בשעות סיפור והצגות לילדים ולעתים מפגשים עם סופרים (כאשר יש מימון) בדרך כלל סופרי ילדים. אנחנו החלטנו ליזום פעילות לא יקרה מדי למבוגרים.
להפתעתנו, למרות שרף הציפיות שלנו היה די נמוך הפעילות זוכה להצלחה לא מבוטלת ומספר המשתתפות (כן, כמעט רק נשים...) הוא בין 16 ל20.מספר מצוין שהוא מספיק אינטימי וגם לא מועט מדי.
אתמול דיברנו על "סיפור על אהבה וחושך" . זה עשה לי חשק לחזור לספר אם לא לקנות אותו, תחושה שלא חשתי הרבה זמן כלפי ספר. בפגישה קראנו קטעים מהספר ודנו בעקרות הרגשית של אביו של עמוס עוז ובדיכאון שממנו סבלה אמו בתחושת חוסר המיצוי והאכזבה במעבר לעולם חדש. בתהליכים שעובר עמוס עוז בעצמו.
יש משהו בדיבור על ספר שמעניק לחוויית הקריאה ערך מוסף. במיוחד כשרואים אותו קוראים שונים שבאים מנקודות מוצא מגוונות. הדיבור על ספר מזכיר פרטים שנשכחו מאז הקריאה . יש גם בעצם הדיבור על נושא משותף משהו מקרב בין הנוכחים, שלא היה מקרב באופן אחר.
ובמפגש אתמול היה לנו קורא גבר (!!!) אחד שהרגיש קצת מאויים. נראה לי שנשים יותר אוהבות את האינטראקציה הזו ואת הדיבור., האם אני טועה? יש לנו בספרייה המון קוראים גברים, כך שאני לא חושבת שזה קשור לעצם אהבת הקריאה.
לצערי, כנראה שהמפגשים לא ימשיכו כשאעזוב. זה עושה הרגשה טובה לדעת שיש לי חלק חשוב בכוח המניע אותם אבל חבל לי שאין לי יורשים....
העבודה בספרייה ציבורית מעניקה המון במפגש עם הקהל ובאפשרות ליזום פעילויות מסוג זה ולהרגיש את צרכי הקהל. כמובן שצריך להיות אדם שאפשר ונעים לעבוד איתו. עם שיתוף פעולה מפרה. למזלי יש לי מנהלת כזו.
אולי אפשר ליסד מועדון קריאה וירטואלי? מה דעתכם?
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
