המקום של ג'וליאנה

יש לי בארון חולצה לבנה אחת בלבד שאני מיחדת אותה ליום הזיכרון. איכשהו אני מרגישה שבלבישתה אני לוקחת חלק ביום הזכרון. אתמול מדדתי אותה והיא בהחלא הרבה יותר מדי צמודה. כמובן שהתייעצתי עם הבנזוג והוא הסכים אתי.

התפשרתי על חולצה בפסי שחור לבן. נראה לי שיסולח לי...

היום גיליתי שעליתי 7 קילו  מתחילת ההריון!!! האם לחודש שישי שבוע 24 (עוד מעט 25) זה בסדר? שומרת משקל אני לא בימים אלה אבל להילחץ זה כן.

מועדון קריאה

מאד שמחתי שרדרל לקחה את העניינים לידיים ופירסמה את הרעיון גם בבלוגה. עכשיו נותר לחשוב על ספר שרוב המעונינים במועדון קראו.

אני הצעתי את :

הנה אני מתחילה /יהודית קציר

העיר והבית /נטליה גינצבורג

הבודהה מהפרברים /חניף קוריישי

יער נורווגי /הרוקי מורקמי

ארמון הירח /פול אוסטר

(ארמון הירח הוא רעיון של הרגע האחרון)

אתם מוזמנים להציע ספרים אחרים....

קראתם את "והיום איננו כלה" של צ'ינגיס אייטמטוב ? הוא יהיה הספר האחרון בו ידונו בקבוצת הקריאה שלא וירטואלית. אני לא קראתי למרות שקיבלתי עליו שלל המלצות. משום מה אני לא מגיעה לספר.

ואם כבר ביום הזיכרון עסקינן זוטא כתבה פוסט שצימרר אותי מרוב הזדהות. עכשיו במיוחד כשגריגורים בבטן אני חושבת לא מעט על כמה זה יהיה איום ונורא לשלוח אותו לצבא. אני רציתי בת לא מעט בגלל שבנות המדינה פחות נוטה לדרוש להקריב לה. לפעמים נראה לי שגריגורים יהיה בן יחיד במחזור שלו (עם הבן של סטואי). כל החברות ההרות שלי  מצפות לבנות והאמא המושלמת לשתיים שפעם כתבתי עליה ילדה בת שלישית.  האם זהו מרד ביולוגי נגד המיליטריזם במדינה?!

כן אני יודעת שיש נשים שנהרגו בעת מילוי תפקידן ויש נשים קרביות אבל אם הייתה לי בת לא יה סיכוי שבעולם שהיא הייתה בוחרת בזה מרצונה הטוב. אחרי הכל אני אמא שלה וזה מבטיח שהיא לא הייתה מגיעה לפרופיל הדרוש.

והחייל לעתיד מתחיל להגביר נוכחות בבטן ועכשיו אני משוכנעת שיש לי אדם קטן בבטן ולא גזים...

וגם טול כתבה פוסט קולע  על צפירת יום הזיכרון.