המקום של ג'וליאנה

בדרך כלל אחרי יום חופש אני מתעוררת לפנות בוקר ומתחילה להרהר במיטה. כל החרדות הקשורות להורות צפות ועולות. יש בזה משהו מפחיד נורא ורק עכשיו כשגריגורים זז (גם כן בשעות האלה) אני חושבת. איזה מין אדם הוא יהיה. איך נצליח לגדל אותו בלי לפגוע בשלמותו הפיזית והרוחנית. מה יהיה האופי שלו. איך הוא ישתלב במשפחה.איך נגיב אליו כהורים. איזה מין הורים נהיה לו.אני מרגישה שאני רוצה להשאר ילדה קטנה עוד קצת. נורא קשה לי לדמיין את עצמי עוברת את השלב האחרון בדרך להיות מוגדרת כמבוגר אחראי.

מכרה שלי החליטה לעבור הזרעה מלאכותית ולהיות אם חד הורית. ואני חושבת : וואו ! איזה אומץ דרוש להחלטה כזו. מפחיד אותי עוד יותר לדמיין את עצמי כאם יחידה. לפי מה שהבנתי תהיה לה הרבה עזרה מהמשפחה, שזה נהדר.

עוד לא החלטתי אם זה עושה לי טוב לשמוע חוויות ועצות של אמהות טריות או לא. שכנה שלנו המליצה לי להעזר בדולה בלידה (דולה זה תומכת לידה שנמצאת לידך במשך כל התהליך) וכן ביועצת הנקה. הבעיה: זה המון המון כסף,בן הזוג די סקפטי לגבי העניין (הוא לא מתחבר כל כך לכל נושא הרפואה האלטרנטיבית והרוחניות על נגזרותיה) ואני לא יודעת אם באמת אזדקק לה. לא בא לי אפילו לעבור קורס הכנה ללידה והמחשבה על כל מה שצריך לעשות סביב זה די מלחיצה אותי.

נראה לי שהדחקה זו המילה הטובה לתאר את מצבי כרגע. מאד קשה לי לחשוב על יום הלידה ועל הברית שתבוא אחר כך. זה נראה לי מהג לא אנושי גם כלפי היולדת לשלוף אותה מחוויה די טראומטית בסך הכל ולגרור אותה שמנה יותא מאי פעם כדי שתראה איך מקצצים בבנה הפעוט. אני אבכה יותר ממנו זה בטוח.

וכולם מסביב טוחנים בורקס ושמחים נורא.

אפילו לא הכנו חדר לתינוק. אני לא בטוחה בכלל איפה נגור בשלב הלידה .... אצלי כרגיל הכל מאורגן ברגע האחרון...

בקיצור קורנת קורנת אבל מתחילה להרגיש את הכובד.

מדדי זוג מכנסיים שהיה ענק עלי. הוא אמנם עולה עכשיו אבל אני נראית בו כמו כדור.

אני יודעת שאני בת מזל בסך הכל אבל אף פעם לא הייתי טובה בהתבגרות.

וכן, אני בת 31.