המקום של ג'וליאנה

אתמול היה יום מוצלח ביותר. כנראה שחזרה לשיגרה מרוככת על ידי ארוחת בוקר עם חברה א' , עבודה מקוצרת, וערוכת ערב עם שלוש חברות מהתיכון (ב',ג',ד') לכבוד יום הולדתי זה מתכון בטוח להצלחה.אין היררכיה בגלל סדר האותיות. כולן אוהובות עלי.

חברה א' בהריון מתקדם ממני. לה יש בטן שפיצית קטנטנה (כמובן שהשווינו גדלים). חברה ב' מתוך השלוש אמא לממתק בן כמה חודשים שהצטרף אלינו וכמעט לא בכה ונתן לכולנו להחזיק אותו.

והרי השלל (מוצלח, אם כי כבד):

חברה א' קנתה לי ערכת הריון ולידה שכללה המון דברים חביבים ודוגמיות של קרמים להריון, משחה נגדפריחה לתינוק, חטיפי גרנולה, בירה שחורה והמון הפתעות... אני אוהבת מתנה שמורכבת מהמון דברים קטנים...מוצלח.

חברות ב',ג',ד' קנו לי יחד לבקשתי מכנסיים וחולצה מ"רמי לי"(הן שאלו אותי מה אני רוצה ואמרתי-בגדים). רק שהן היו אופטימיות מדי לגבי המכנסיים אבל סה"כ בסדר, יש החלפה.

חברה ב' שהיא חברה טובה ויקרה לי עד מאד קנתה לי לחתונה פמוטים מפלצתיים שעין אדם לא שזפה. מזל שלא נתנה לי את המתנה בחודשי ההריון הראשונים כי אשה הרה יכולה להפיל מהמראה שלהם.זה ממש משהו שקשה לי עם המחשבה שהוא אצלי בבית. עד כדי כך אצה לי הדרך להחליפם. גם הבעל היה בהלם קל.

אני נשמעת חברה איומה אבל אני שוב מדגישה שאני מתה עליה. אני בטוחה שהיא חשבה שהם מדהימים ומשהו מיוחד אבל לכל אחד יש נפילות והיא כבר החליפה מתנות שלי בעבר אז נראה לי שזה הדבר הנכון לעשות (בלי לומר מלה כמובן).

ולעניין הכותרת, כן הפעם המואזין העיר אותי והפעם אחרי שהלכתי לישון בחצות....

מחשבות בעד ונגד הקיצוץ בגריגורים.(מראש לא בא לי ללמוד את הנושא כי הנטייה שלי ברורה)

נגד:

זיהומים אפשריים, ניתוח בלי הרדמה לעולל בן 8 ימים או לחילופין ניתוח עם הרדמה שעלולה לסכן אותו ללא צורך רפואי ממשי?

מי נשאר אחר כך עם התינוק המתענה בכאבים במשך כשבועיים (הארכה אופטימית), לא אתם.

ישנו איזה טיעון שנימולים נהנים פחות (ממש לא הנימוק העיקרי, נולדת אז תסבול).

עצם התחושה שאת צריכה להקריב את הילד שלך ממש כאשר הוא נולד.

טוב, נושא הבורקס ואשה עם עודף משקל והורמונים משתוללים שצריכה לעמוד במרכז העניינים.

בעד:

טיעונים שהברית מונעת סרטן כלשהו בעתיד ולכן היא בריאה יותר.

טיעון חברתי: לא לכפות חריגות על הצינור של גריגורים במקלחות בגן ובצבא (עדיין מתקלחים יחד?). שיהיה לו צינור כמו לכל הילדים.

אנחנו בכל זאת יהודים וזה משהו מאד בסיסי בזהות היהודית שלנו.

המשפחה  המורחבת לא תסלח ולא תשכח ועד שאני מביאה להם עוגת נחת כזו אני לא רוצה לצרף לה התקף לב.

אומרים שזה הליך פשוט בגיל זה ושהסבל מועט יחסית (ויש סיכוי שאם לא נעשה הילד ירצה לעשות בעתיד וזה יותר מסובך).

טוב, די ברור מה נחליט אם בסוף אפילו התחתנו ברבנות כמו ילדים טובים....

התקווה שלי היא שגריגורים יוולד נימול ואז נציג אותו בקירקס.

קירקס גריגורים:

כבר יש לי נחת מהילד הזה. הוא החליט להגביר נוכחות והוא למד לעשות "גל" בבטן. זה משעשע אותי מאד לראות את הבטן מתעוותת לכל הכיוונים ובמיוחד כמו רקדנית בטן גמישה.

מכרנו את האוטו. עכשיו אנחנו הולכי רגל עשירים (יה רייט). מה שאומר שצריך להתרגל לזמן מה (שבוע עד מספר שבועות) לקניות בסופר ברגל (!!!) לנפלאות התחבורה הציבורית (שלא זנחתי אותה לגמרי) והבעל יתרגל לחזור יחסית מוקדם הביתה כי הוא לא צריך לאסוף אותי (אני מהמפונקות האלה שהבעל לוקח לעבודה ומחזיר ). לפחות דבר אחד טוב.

זה ממש ממש לא נורמלי להתעורר בשעה 4 לפנות בוקר מהמואזין. מאיפה ההרגל הנלוז?