אתמול הכנתי לי את "כוחו של גורל" של אמי טאן ואת "הקטרקט בעיני הרוח" של אופיר טושה גפלה ליד המיטה כדי לקרוא אבל ב 9:30 קרסתי למיטה...
והיום בקושי קמתי לעבודה
אתמול התרגזתי נורא בעבודה בגלל משהו שנעשה כשלא הייתי שנגד את המדיניות הברורה והקשוחה שלי אחר כך חשבתי, למה לקחתי את זה כל כך קשה? הרי זאת לא הייתה האחריות שלי בכלל וזה לא היה עד כדי כך עקרוני. כנראה שמדובר בהתקף התנפחות האגו שלי. נכון שזה לא בריא להיות ראש קטן אבל עדיין למצוא את עצמך מתעצבנת על הבוסית שלך ומוציאה את זה עליה זה לא בריא ולא נכון....
אתמול הציעו לי את ההצעה שידעתי שיציעו לי ודחיתי אותה בערך. אני שמחה שהיה לי מספיק אומץ לשים את עצמי במקום הראשון ולא לקחת משרה שאולי תהיה גדולה יותר בהיקף אבל די תקבור אותי מבחינת שעות שוחקות, מיעוט שעות עם הילד, וחוסר אתגר.
אני מאד שלמה עם ההחלטה שלי.
יש משהו מענג בלנסוע באוטובוס ולשמוע את ויקטוריה אבריל באמפי החדש שלי (יש לה גירסה ג'אזית מקסימה בצרפתית ל QUE SERA מדונה פלור).
אולי יש יתרונות לאוטובוס על פני מכונית.
והבעל חוזר מוקדם יותר הביתה וזה כבר נחמד, הידיעה שמישהו קצת מרוויח מהסטואציה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
