היום המשכנו מסורת חביבה בעבודה של סעודת יומולדת לכל האפרילאים. נכון שעכשיו מאי אבל בל נהיה קטנוניים.
היה אוכל מדהים והייתה עוגה נהדרת (מזל שהביאו עוד עוגה כי שלי יצאה מכוערת באופן מביך) והייתה אווירה נחמדה ואפילו יין (בשעות העבודה...) ושמחתי שאני לובשת מכנסיים עם גומי.
ובקרוב יומולדת לאישלי שונא החגיגות.... (אם כי נראה לי שהיה שמח לעוגת בוב ספוג, כמו שעשתה מישהי מהעבודה שלו, אם אני הייתי עושה היתה יוצאת עוגת בוב ספונג'ה).
ב"זמנים מודרניים" היה כתוב על מחזאית שעברה 146 דייטים בשנה (וכמובן שיש לסיפור הפי אנד-היא נחטפה ע"י חייזר (NOTׂ)
ואני חושבת, מוצדקת ככל שתהיה המטרה , האם זה שווה את הויתור הכמעט מוחלט על תחומי העניין שלך ואולי גם על העצמיות שלך?
מצד שני אולי זה לא כרוך בזה ואני סתם מדברת שטויות...
גילוי נאות: גם אני עברתי את זה.חיפשתי בן זוג במשך תקופה שבזמנו נראתה לי נצח ועברתי דייטים שונים ומשונים ושנאתי כל רגע דחיתי ודחו אותי, הוגדרתי כבררנית, דחיתי על הסף, הרגשתי שלעולם לא אתחתן-כל החבילה. אולי לא כל אחת בנויה לזה, אולי זה יכול להיות מעניין, אולי דרך זה את מגלה את עצמך...
כל אחת עוברת מסלול שונה. כנראה שאי אפשר להסיק מסקנות חותכות.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
