כשפתחתי את הבלוג הייתה לי התלבטות לגבי מידת החשיפה שאני רוצה. פחדתי שלא אצליח לשים את המעצורים בכתיבה במקום הנכון ואחשוף יותר מדי מידע אישי עלי ועל הקרובים אלי. מצד שני פחדתי לשים יותר מדי מעצורים על חשבון האותנטיות של הכתיבה.
עכשיו אני מרגישה יותר בטוחה בעצמי ובמידת היכולת שלי לשלוט על מידת החשיפה וגן לכתוב אותנטי. ולכן החלטתי שאני לא רוצה שהבלוג יהיה סוד. הרי אידיוטי לצפות מיומן רשת שיתפקד כיומן אישי. אני לא אוהבת לחיות בהסתרה של דברים.
ולכן סיפרתי בדרך אגב לאישלי שיש לי בלוג ושאם הוא רוצה אני אשלח לו קישור. הוא היה מופתע. אמרתי לו שכאחת שקוראת המון בלוגים ויש לה מה להגיד החלטתי שאני צריכה אכסניה משלי. הוא לא הרגיש פגוע ומצד שני הרגשתי שרווח לו שהוא יודע. הוא לא רצה קישור אבל אם הוא יגיע לבלוג הוא מוזמן להגיב...
לאחרונה עלתה בי התהיה אם אנשים שאני מכירה בחיים הלא וירטואלים קוראים את את הבלוג. יש לי חשד קל שכן (פרט לאמא שלי שאני יודעת בודאות שהיא קוראת, ואני חיה עם זה בשלום).
עכשיו הרבה יותר קל לי. לא הייתי חושפת את שמי המקורי כי בכל זאת נעים קצת להסתתר. גם לא הייתי שולחת קישור לבלוג לכל דיכפין. אבל אם מישהו הגיע לבלוג והוא נהנה ממנו אז מצויין.
שמעתם על הספר "המפתח" של סופר יפני ששכחתי את שמו? הספר עוסק בזוג שקורא אחד את יומניו של השני. העניין הופך למשחק בו כל אחד מנסה למצוא את המפתח של השני ומשאיר מסרים סמויים ביומן שלו לבן זוגו. אני לא הייתי רוצה סוג כזה של תקשורת אבל זה בהחלט מעניין איך יומן רשת הופך לאמצעי תקשורת נוסף עם עולמות שונים ומגוונים.
בשורה התחתונה-עכשיו אני יכולה להגיש באופן רשמי שיש לי תחביב שאני מפתחת אותו ואם מדובר בתחביב אז זה אומר שיש לי חיים-הידד !
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
