המקום של ג'וליאנה

לאחרונה עם המזל שלי בשני מקומות העבודה קרו שתי תקריות מעצבנות בקטנה. כלומר, לא כאלה ששווה לצעוק עליהם או לפוצץ עניינים אבל כאלה מטרידות שמכרסמות אותך מבפנים. 

המצב שלי בשני המקומות רחוק מלהיות אידאלי מבחינת מעמד. כלומר, רוצים אותי ומרוצים ממני סה"כ אבל כאשר מדובר על תנאים נורמליים אז פשוט אין.

חוץ מזה באחד מהמקומות אני ירוקה מבחינת המעמד שלי ומעצבן כאשר קורה משהו שמזכיר לי את זה (למרות שזה יוצא מן הכלל שמעיד על הכלל כי בדרך כלל לא מתייחסים אלי כאל הירוקה, זה יצויין לטובתם).

אז כשזה קורה בבת אחת בשני המקומות ותוסיפו לזה שינה לא טובה ואת החום בחוץ מצב הרוח שלי די מעונן. הפרצוף שלי על סף בכי ומה שהכי גרוע שאני רואה את זה כסוג של התבכיינות ולא כזעם קדוש כזה ששווה להוציא אותו.

בקיצור מתסכל.

החלטתי שאני מגבילה את הזמן שאני נותנת למקום העבודה אחרי חופשת הלידה לשפר את המעמד שלי וכל הזמן אני בודקת עוד אופציות.

יש לי חברה שעבדה במקום מסויים בתפקיד שע"פ הגדרת המעמד הוא זוטר ביותר אבל ע"פ התפקיד היא ניהלה את המקום. הבוס שלה היה מתקשר אליה ללימודים כדי לשאול אותה מה לעשות והיא השקיעה את הנשמה שלה במקום. הבוס יצא לפנסיה והיא הייתה כמובן המועמדת הטבעית, ובכן-לא. היא נחשבת לעובדת חברת כוח אדם ולכן אין לה זכות לגשת למכרז. בפועל היא המשיכה לקרוע את עצמה (וממשיכה) ולנהל את המקום והם חיפשו מישהו אחר שיכול לענות למכרז. באה מישהי ואחרי זמן קצר התפטרה. הם ממשיכים לחפש והיא נשארת בשביל הסיכוי הקלוש שבכל זאת היא תגיע לתפקיד.היא עובדת בעוד מקום וגם שם מפילים עליה תחומים שהיא אפילו לא קיבלה הכשרה מקצועית עליהם והיא לומדת אותם על חשבון זמנה הפרטי. הבוסית שלה שם ממש מתעמרת בה (היא נחשבת אישיות פסיכופטית) חברה שלי מתכוונת לעזוב את המקום ההוא ועל השני היא עדיין בונה.היא אפילו לא יכולה לקחת חופשות בשום מקום. ממש עבדות.

 אני מפחדת שגם אני אהיה ככה (אם כי היחס שאני מקבלת הוא טוב בהרבה) כי אני מבינה את הקושי הרב לעזוב מקום גם עם ממש רע לך בו.

במקרה שלי מדובר רק בתנאים שהם בהתאמה, בינוניים ולא משהו. ודווקא את העבודה עם התנאים הבינוניים אני מתכוונת לעזוב כי אני לא רואה את עצמי שם בעוד 10 שנים באותו מקום בדיוק ובשני יש סיכוי. השאלה היא עד כמה לבנות על אותו סיכוי.

טוב, יש לי לפחות שנה לחשוב על הכול ברצינות. מזל שיש פיצי בבטן שדוחף אותי לעשות דברים ולשנות דברים בחיי. בזכותו אני לומדת נהיגה, ובזכותו אנחנו כנראה נקנה דירה (ובזכות ירושה).