המקום של ג'וליאנה

אורלי כתבה מאמר מעניין על הדימוי של האוס ונקודת המבט השונה שלו. שווה הצצה.

אני מגלה עצלות הולכת וגוברת אצל מתכנני לוח השידורים. נראה לכם הגיוני לעשות תכנית של שעתיים פלוס של "רוקדים עם כוכבים" וגם קדימונים אין-סופיים ותוכנית לפני התכנית? שלא לדבר על זה שהתוכנית ממצה את עצמה אחרי שלושה ריקודים מקסימום.

אבל המטבח שלי נקי בזכותם...

ואת לימור גולדשטיין אני מסמפטת.

אבל את כוכב נולד אני אוהבת למרות שגם הם מרחניים לא קטנים. כוחו של הרגל.

הידעתם, ש"אבודים" חוזרת ב 4 לאוקטובר? אנשים עם תינוקות רואים טלויזיה לפעמים? שמישהו יגיד לי.

"האחיות שוסטר נכנסות להריון"  של רקפת זוהר  מהנה גם בפעם השניה. בדיוק מתאים לי משהו קליל וכמובן על נשים בהריון (דה !)

אריאנה מלמד הצליחה לעצבן אותי בנחרצות שלה. אני כמובן לא ארד נמוך עד כדי קריאת רם אורן (הוא גם לא ממש צריך אותי, בואו נודה על האמת) אבל זה לגיטימי לרצות לקרוא משהו שלא ישאיר עליך חותם עמוק אבל יזרום בקריאה.

ואני כספרנית הייתי הורסת את היחסים עם הקליינטים אם הייתי מסתכלת עליהם מגבוה כל פעם שהיו לוקחים איזו דניאל סטיל ליד.

אני גם לא מאמינה שצריך לחנך אנשים. אפשר להמליץ על ספר טוב אבל לא לשכוח את מי שעומד מולך. יש אנשים שספר שאת השתגעת ממנו ממש לא יעשה להם טוב. יש לי קליינטית אחת שקוראת רק ספרים מז'אנר דניאל סטיל וכל פעם שהצענו לה משהו אחר היא דחתה אותנו. היא אמרה שהיא זקוקה לאסקפיזם.