המקום של ג'וליאנה

בסופ"ש הזה הגעתי לכמה מסקנות :

הגוף שלי מתאמן על יבש להתעורר בלילות. כבר כמה פעמים שאני מתעוררת בשעות מוזרות בלי סיבה הגיונית.

הזוגיות שלנו ממש מתפקדת יפה במצבי לחץ (מסקנה: לחשוש פחות מ"מה יהיה") והפרויקט של לקנות דירה נראה באור חיובי בהרבה עכשיו בהשוואה ללפני כמה חודשים.

עדיין נשארה לי חרדת חולדות וכל רעש קטן מקפיץ אותי.

השיער שלי נראה רע לאחרונה.

שוב בא לי לשמוע את הדיסק של "הנשמות הטהורות" בזכות כוכב נולד.

הצלחתי בסופ"ש לסיים שני ספרים שקצת נסחבתי איתם. "נוח" שהיה נחמד אם כי קצת מנג'ס לקראת הסוף, ו"מלכת החלומות" שהיה חביב אבל גם קצת תקוע. מודה מתוודה שדילגתי קצת. לא היה לי מצב רוח לעודף אתניות.

עשינו כבד עם תפוחים על אורז לבן ויצא ממש טעים.

מ חברתי ילדה. מוזר לי מאד שכמה חודשים שמים את שתינו בפאזות אחרות לגמרי. אני עוד לא מרגישה אימהית ולה כבר יש גורה קטנה.

לצערי אני לא מוצאת זמן לבקר אותה או את מיקלה (למה כולן יולדות ביוני?!)

אין לי כוח לקורס הכנה ללידה. בעיקר למחשבה של לחזור ממש מאוחר הביתה ובגלל הצורך להשלים שעות בעבודה באותו יום (יש חוק מטומטם שלא מאפשר להחזיר שעות ביום אחר, מה שממש תוקע אותך).

החיסרון של יקיצות בשעות פסיכיות היא שבאיזה שהוא שלב מרגישים תחושת רעב מצמיתה. אני בינתיים מצליחה למשמע את עצמי ולא לגשת למטבח אבל זה קשה. זו הדרך להשמין.